מילת היום - מהדורת חידושים מורחבת

אז קודם כל נספר יפה שלי, שהימים האחרונים היו מלאים במילים חדשות ומניירות חדשות ומקסימות שאני פשוט חייבת לתעד בוידאו, אתמול אמרתי לאבא שלך שבזמן האחרון יש לי חשק להקפיא רגעים איתך בהם את כל-כך מקסימה ומתוקה ומבטאת את המילים החדשות שלך בהיגוי של מתחילים שיש בו הקסם של שילוב קולך המתוק עם ההתלהבות שלך מהיכולות החדשות וההדגשה שלך של כל הברה והברה ואפשר ממש לראות איך את מוצאת פתאום תנועות חדשות של הלשון והשפתיים והחיך ומתרגלת אותן שוב ושוב וכל פעם שמבינים אותך או שאת מצליחה לענות על שאלה את כל-כך גאה בעצמך. אז כמובן שאנחנו מאוד מאוד סקרנים ומחכים לראות את העתיד איתך וחס וחלילה שנעצור אותך מלצמוח ולהתפתח עוד ועוד, אבל לפעמים פשוט בא להתענג על הרגע הקסום והמושלם...

אז אנסה למנות עכשיו את כל החידושים:

ככה -  פשוט כמו שזה ומשתלב לו במשפטים, למשל - "עלמה ככה" - כשאת מציינת שאת עושה משהו.

נענע - זאת מילה עם שני שימושים, אחד לתיאור שתיל הנענע ששתלת איתי ליד מדרגות המרפסת, ובאירוע זה גם אמרת את המילה לראשונה, אני כל-כך נהנית לשמוע אותך אומרת אותה שאני שואלת אותך הרבה "מה שתלנו ליד המדרגות בחוץ?" ותשובתך לא מאחרת לבוא. השימוש השני הוא קיצור של המילה "בננה".

יין - מילה זאת הופיע ביום שישי האחרון. ישבנו לנו בחוץ אחרי שקמת משנת הצהריים והזכרתי לך שיום שישי היום ושאבא יבוא מוקדם ונאכל ארוחת יום שישי, את ביקשת שיר ושרתי לך את "שלום עליכם מלאכי השלום" שהוא כרגע שיר השבת האהוב עלייך ביותר. להפתעתי אמרת פתאום "יין" ועשית תנועה של שתיה (למודאגים, את שותה מיץ רימונים) מאז את חוזרת על המילה המון, לפעמים יוצא לך במקום "ניי" ואת אני שואלת אותך "יין?" ואת מתקנת "כן יין" ואני חוזרת על המנטרה "יין נשתה ביום שישי". בארוחת יום שישי את מאוד נהנית לעשות לחיים ומבקשת שנעשה שוב ושוב במהלך הארוחה על-ידי הרמת הכוס שלך ואמירת "אבא אה אה, אמא אה אה".

זית - פתאום באחת מאורוחות הבוקר השבוע הצבעת על קופסת הזיתים ואמרת "זה זה" "מה את רוצה?"  שאלנו ואת אמרת כאילו מאז ומעולם עשית זאת ובהגיה מושלמת "זית"

קוקו - גם כאן יש שני שימושים למילה, אחד לקול שמשמיע התרנגול והשני לקוקו שעושים בשיער.

הלו - מצורף כמובן להחזקת טלפון המשחק שלך שבא יחד עם המטבח שלך (כן, אמא עדיין לא כתבה על המטבח פוסט לבושתה) או עם החמסה הקטנה האהובה עלייך, שמשמת רוב היום כטלפון משחק שלך וזה גאוני כי היא בדיוק בגודל של פלאפון ממוצע בימינו. המשפט שנאמר פעמים רבות ביום הוא "הלו אבא" ולכן היום שלפתי מהארון את הספר "הלו הלו אבא" שמשפחת אידלין ממרחביה קנתה לך לפני כמה חודישם ולא היה גבול לשמחתך. כשאמא תתחיל לעבוד נשלוף גם את "הלו הלו אמא" שמשפחת וייסבין נתנו לנו במתנה קצת לפני שעזבנו את הארץ.
פיפי - את בעיקר חוזרת אחרי כשאני אומרת את המילה.
קקה - זאת המילה שלך לקקי. את אומרת אותה הרבה פעמים כשאת עושה. בזמן האחרון את פחות מבקשת לשבת על הסיר אך כל פעם כשאת עושה קקי בחיתול את מיד מודיעה לי על זה ומבקשת שאני אחליף לך.

יש לך גם סימן חדש למקלחת  את מעבירה ידיים בתנועת  ניגוב על הגוף, זה טקס די קבוע אחרי ארוחת ערב את נעמדת ליד המדרגות שמובילות את המקלחת עושה את הסימן ואומרת "זה זה" ואז אנחנו שואלים אותך "את רוצה לעשות אמבטיה?" ואת אומרת כן "אבא אבא אבא" שיהיה מאוד ברור מי עושה איתך את האמבטיה!


יש לך גם שתי מניירות חדושת מקסימות במיוחד. אחת היא אמירת "די" נחרץ מלווה בשתי כפות ידיים מושטות לפנים בגובה הכתפיים. והשניה הי אמירת "לא" עם שתי ידיים ישרות לצידי הגוף והרמת כתפיים, זה מין לא ארוך ונחרץ אך בטון של מתבגרת, קשה להסביר במילים, אני צריכה לצלם בוידאו בקיצור.


אז זהו בינתיים, בטוח שכחתי משהו, יש כל-כך הרבה חידושים, מקסימום נוסיף בהמשך, את ישנה לך עכשיו לאחר יום עמוס בחוויות, שינה מתוקה אהובה שלנו.

אז איך עברו עלינו החגים?

הנה תקציר תקופת חגי תישרי - או כמו שקוראים להם כאן -

"the high holidays"

הראשונה שעברה עלינו כאן בקליפורניה.

אז נתחיל מההתחלה -

ראש השנה:

בערב החג ערכנו את הארוחה החגיגית הראשונה בבית החדש. ההכנות לקראת והארוחה עצמה מאוד חיזוק את תחושת הבית. לשימחתנו היה לנו גם אורח - אלכס שעובד עם אבא ובא מצרפת ובשבילו האירוע לדבריו הזכיר לו את הארוחות המשפחתיות של מישפחתו בצרפת אליה הוא מתגעגע מה שגרם לנו עוד יותר לחוש שהצלחנו ליצור אוירה של ביחד, של מסורת ושל משפחה - וזאת הייתה הכוונה.
לשמחתינו החגים כולם (חוץ מיום כיפור) נפלו על סוף שבוע השנה וככה הייתה לנו אוירה אמיתי של חג וגם לאבא לא הייתה בעיה עם העבודה. אז אבא חזר מוקדם וסיימנו ביחד להכין הכל.

השתדלנו להכין שולחן חג עם סימלי החג והאוכל כמובן גם הוא היה בסימן המסורת והחג.

פתחנו את הערב בשירים והסברים על מינהגי החג - לך ולאלכס. אחרי שני שירים הודעת - "מם מם" נחרץ - כמובן שהיית חלק מההכנות ומאוד רצית כבר לאכול את האוכל החגיגי. כמובן שהתחלנו לאכול והמשכנו אחר-כך בשירים.

אז זה היה התפריט:

למנה ראשונה - סלט ירוק עם סלק ואספרגוס מאודים, וגבינת עיזים ברוטב ויניגרט רימונים. הוגש עם חלה מתוקה תוצרת בית. (וכמובן גם תפוח בדבש)

למנה העיקרית - עוף ממולא בקוסקוס ופירות יבשים ודג סלמון עשוי בתנור עם עגבניות וזיתים ירוקים.

לקינוח - קראמבל תפוחים עם גלידה וניל כמובן.

את זללת כהרגלך מהכל בהנאה רבה - כמה כיף לבשל בשבילך!!!

אלכס היה אחראי על היינות - את שתית מיץ רימונים. אז בסיומו של הערב היינו עייפים מובשמים ומרוצים מאוד.
והנה התמונות:

 

ונמשיך ליום החג:
למחרת בבוקר קמנו , התארגנו ושמנו פעמנו לכיוון בית הכנסת. אני חושבת שכבר יצא לי לספר שאנחנו חברים כאן בקהילה רפורמית שנקראת "בית -אל" ומאוד נהנים מהאוירה שם. בכל חג משמעותי יש טקסים במיוחד לפעוטות ולמשפחות שנקראים
"tot services"
הבעיה השנה הייתה רק  שקבעו את שעת הטקסים לפעוטות ל-11:45 בבוקר (כל מי שיש לו פעוט סביב הגיל של עלמה יבין שזו לא שעה מוצלחת), המארגנים הפנימו לפחות והבטיחו ששנה הבאה שה יהיה מוקדם יותר.
בעקבות זאת יצאנו מהבית בסביבות 10:00 בבוקר וכדי להעסיק אותך עד לאירוע הלכנו למגרש המשחקים בפארק היפה שנקרא:
"live oak"
שנמצא ליד בית הכנסת.
והנה כמה תמונות משם (נציין גם שאת הבגדים את בחרת והכפיה היא אילתור בעקבות זה ששכחנו את הכובע שלך בבית, אנשים שפגשנו אכן ציינו שאת מזכירה להם את לורנס איש ערב):

הדגמת כרגיל שאפתנות וחוסר עכבות בנושא הסולמות:

מאוד נהנית לרכב ביחד עם אבא:

ובחרת להתגלש במגלשה גבוהה ותלולה בטירוף, כשאני נכנסתי איתך פנימה נבהלתי מהגובה והמהירות. בפעמים הראשונות התגלשת איתנו ואז התעקשת! להתגלש לבד ונהנית מכל רגע, רק לנו לקח רגע להסכים עם עצמנו שזה בטוח, אבל היה בסדר...

 

המשכנו לבית הכנסת ופגשנו כמה ממכרייך מקבוצת הילדים/אימהות - ארי (שאמא שלו דבי ניהלה את הטקס), אייזיק עם אמא מולי, ברודי והוריו, דינה, אשר ועוד. מאוד התרגשת ונהנית מהשירים אבל לאחר כרבע שעה כבר היית כל-כך עייפה  שפרצת בבכי והחלטנו שזהו - פרשנו בשיא לארוחת ומנוחת צהריים....

למחרת נשאר לנו את יום ראשון להתרגעות, עבודות גינה וחידוש מצברים.

וכמו בכל שנה כעבור 10 ימים הגיע יום כיפור. אבל לא כמו בכל שנה (לשימחתינו) הפעם הוא נפל על יום הנישואים שלנו ועל תאריך יום ההולדת הלועזי של אבא.

אז לאבא כמו כל שנה חגגנו בתאריך העברי (יומיים אחרי ראש השנה - צום ד בטבת), קנינו לו מתנה שני ספרים של דייויד שייבון - הסופר החדש האהוב עלינו, מומלץ בחום!!! ובמקרה הוא גם גר בברקלי, מאוד יהודי ונשוי לישראלית. את מאוד התרגשת מטקס הענקת המתנה (כמובן שקנית אותה איתי ביחד בחנות ספרים מגניבה ברחוב קולג' שיש בה ספרים משומשים במצב מצוין ומחירים מצחיקים).

אז ביום ראשון ה27/9/09 שהיה ערב יום כיפור חגגנו את יום הנישואים שלנו.

יצאנו לטיול משפחתי ופיקניק באגם הנקרא

"horse shoe lake"

שנמצא ליד העיירה

Hayward

מרחק כחצי שעה נסיעה מאיתנו. זה אגם מעשה ידי אגם - מכתש שנחפר ומנקז מי גשמים עם חוף חולי ופארק מסביב.

לקחנו איתנו את האופניים - היה יום שימשי עם טמפרטורה מושלמת של כ-29 מעלות.

פתחנו את הבוקר בנסיעה של כשעה מסביב לאגם:

 

כפי שכבר כתבתי בעבר את מאוד מאוד אוהבת לרכב על אופניים - בעקר כשזה מאחורי אבא!!!

כשהקפנו את האגם ראינו מרחוק את חוף הרחצה:

תוך כדי הנסיעה התרשמנו מכמויות עופות המים - קורמורנים, טבלנים והכי מרשים המון המון שקנאים ואווזי בר:

לאחר בערך שעה, הודעת ממקומך על המושב שמאחורי אבא  בקול נחרץ - "מם מם!!" והבנו שהגיע הזמן לארוחת בוקר.
חזרנו אל האוטו וירדנו לכיוון החוף, על המדשאות הייתה להקה של אווזי בר שניקרו ומדי פעם התעופפו לשחיה באגם - הרגשנו ממש כמו ב"נילס הולגרסן" וחיפשנו מי המפקדת אקה.

 

אחרי הפיקניק עברנו להשתכשכות ומשחקי מים-חול:

אחרי כל זה חזרנו הביתה לשנת צהרים משפחתית.
בערב, לאחר שקמנו רעננים יצאנו ל"ארוחה מפסקת" במסעדה איטלקית שבשוכנה שלנו. בשכונה שלנו יש המון מסעדות, חנויות בגדים, ספרים וצעצועים שרבות מהן הן חנויות יד שניה, חנויות קטנות ועצמאיות ולא של רשתות גדולות וזה מאוד נחמד. הלכנו למסעדה ברגל וכך גילינו שבאותו יום היה פסטיבל אוכל בשכונה שלנו (ידענו עליו ושכחנו) וככה הספקנו לספוג מעט מאוירת הפסטיבל.
המסעדה התגלתה כנהדרת - אוכל מצוין, (מולים ביין לבן, רביולי ממולא בדלעת ברוטב חמאה ומרוה ופסטה עם פרות ים - ממש הזכיר לנו את טוסקנה) זול ובאוירה כיפית, ישבנו במרפסת בחוץ ונהנו ממזג האויר המצוין. קינחנו בטירמיסו לנו ובגלידת וניל לך וחזרנו הביתה.
הלכנו לישון מאוד מהר באותו ערב אחרי יום כל-כך עמוס בחוויות.

למחרת אבא היה חייב ללכת לעבודה וזה היה מאוד מוזר ביום כיפור, לי ולאבא גם היה מוזר שהכל ממשיך לו כרגיל. את ואני הלכנו לבית הכנסת לטקס לילדים ושוב פגשנו את החברים מהקבוצה. הפעם לא היית עייפה כי קמת מאוחר בבוקר ונשארנו לכל הטקס, מאוד התרגשת, בעקר מהתקיעה בשופר ומהההליכה אחרי ספר התנ"ך שהוצא מהארון.

אז ככה חלפו כמעט כל החגים ומי נשאר? סוכות:
על החג הראשון של סוכות אין לנו הרבה מה לספר השנה. תיכננו ללכת לארוחת ערב בסוכת בית הכנסת אך אבא חלה ואחר-כך גם אנחנו אז את ערב החג ורוב השבוע שאחריו העברנו שלשותינו במנוחה בבית.
אבל, בערב שמחת תורה כבר היינו בריאים. שוב הייתה ארוחה בבית הכנסת. קוראים לזה כאן
"potluck dinner"
כל אחד מביא מנה גדולה וכולם אוכלים יחד. אנחנו הכנו לזניה שאת כמובן מאוד אוהבת. אחרי האוכל היה טקס שמחת תורה מותאם במיוחד לילדים עם שירים וריקודים. את רקדת והשתוללת ומאוד התעניינת כשפתחו את ספר התורה לכל אורך החדר, אנשים החזיקו אותו והרבי עבר והסביר מהו כל ספר.
חזרנו הביתה מאוד עייפים אך גם מאוד מרוצים.

אז אלה היו חגי תשרי שלנו השנה - שונים, מעניינים ומהנים למרות הגעגועים.

מילת היום

עוד מילה חדשה נוספה:

אוניה - כשאת רואה תמונה בספר ואז את תמיד מבקשת את השיר האוהב עלייך של ביאליק - אתם בטוח מכירים - "אוניה אוניה עם כנף כשל יונה..."

גם העצמי שלך הולך ומתחזק ועכשיו את מצביע על תמונת שלך ואומרת - "זה עלמה" 

אה, כן וכמו שרואים בתמונה ארגז החול החדש שלך הוא בצורה של אוניה, אולי זה מה שעורר את המילה...

מילת היום

היום ממש נוספה מילה חדשה:

אני - מלווה בהצבעה על עצמך. חזרת על המילה המון פעמים היום.

בנוסף לכך ונראה לי מאוד קשור, בימים האחרונים התחלת לענות על השאלה "איך קוראים לך?" בתשובה המתבקשת "עלמה".

יש גם סימן חדש "אמבטיה" - את מעבירה ידיים על הגוף בתנועת הברשה, כל יום אחרי ארוחת הערב את עומדת מתחת למדרגות, מבצעת את התנועה ואומרת "זה זה".

נוספו גם שני קולות חדשים של חיות:

כבשה / עז - מה מה.

סוס - צהלה מסורתית, איך לכתוב את זה איהיהי?

אז לכבוד סימן האמבטיה - שתי פעילויות חביבות עלייך באבטיה:

שיכשוך הבטן בזרם האמבטיה בעודה מתמלאת:

ושתיה מהפקק איתו את מאוד אוהבת לשחק באמבטיה:

הרגשה של בית

הגענו לרגע, יפה שלי בו אנחנו מסתכלים על שלושת החודשים האחרונים - כן, אנחנו כאן כבר קצת יותר משלושה חודשים, 

ומגיעים למסקנה כי יש לנו כבר תחושה של בית. בעודי כותבת את השורות האלה ממש אני נזכרת בחברתי נטע ברזילי שחלקה איתי לפני כשנתיים לראשונה, ואחר-כך עוד כמה פעמים את מחשבותיה ובעיקר רגשותיה לגבי המשמעות של "בית" שעלו בה לאור שינויים בחייה. אני מרגישה שאצלי ואצלנו המושג מאוד התחדד לאור התהפוכות ועם זאת גם השתנה - כמו שהכל משתנה כל הזמן.

אז ככה, מה שבטוח זה ש"הבית" זה בעצם שלושתינו - את, אבא ואני והחיבור בינינו, עם השיגרה המבורכת שלנו, הצחוקים, האוכל, ההרפתקאות וההתנסויות וכמובן גם המתחים והריבים והעייפות שאנחנו לא נותנים להם להיות הגורמים המרכזיים אבל כמו בכל בית גם הם שם.  את מביעה את זה בצורה מאוד ברורה כשאת מבקשת את אבא הרבה כשהוא לא נמצא איתנו - כמה פעמים במשך היום (ובימי שני כל שעה בערך) מבט עגום עולה על פנייך ואת אומרת בקול מלא בערגת געגוע "אבא". "את מתגעגעת לאבא?" אני שואלת, "כן" את אומרת, "אבא", "אבא יחזור אחה"צ", אני עונה, או בהתאם לשעת היום "אבא יחזור עוד מעט" שגורר תגובה מאוד נלהבת "אבא אבא!!!""

כל דבר מתקשר אצלך עכשיו לשלושתינו. למשל כשאני מספרת לך סיפור ויש שם איש שמצחצח שיניים (במברשת נעליים - כי זה המפוזר מכפר אזר), את אומרת "עלמה" - ומצביעה על השיניים שלך, "נכון גם את מצחצחת שיניים" אני אומרת ואז את אומרת "אבא, אמא" , "נכון גם אנחנו מצחצים שיניים" אני אומרת.

כמובן שאת מאוד מאוד נהנית כששלושתינו עושים אותו דבר ביחד - למשל נוסעים באופניים עם קסדה על הראש או אוכלים לחם עם פרוסת גבינה צהובה עליו ולוקחים ביס ביחד, את מתאמת בתנועות ראש את הביס הסימולטני.

מה שבטוח שהאהבה שלנו אלייך מחזקת את אהבתינו האחד לשניה ושלושתינו ביחד מרגיש מאוד נכון, בבית ומשפחה. והבית הפיזי נהפך מיום ליום יותר לחלק מתחושת הבית וזה נחמד מאוד, אבל על כך בפוסטים הבאים.

בינתיים כמה תמונות לסיום של הספות והכורסאות והערה חשובה - אנחנו מאוד מתגעגעים לפפיה שלנו אבל שומעים וגם רואים בסקייפ שטוב לה מאוד אצל סבים ויש לה עכשיו חצר פרטית משלה אז זו בהחלט נחמה