זה קרה לפני שבוע וחצי, בזמן מקלחת הערב הקבועה החלטנו, אבא ואני כי הפוני שלך כבר מאוד מאוד ארוך ונכנס לך לעיניים כל הזמן, וכיין שקוקו וסיכות לא מחזיקים מעמד יותר משתי דקות לערך, הגיע הזמן לגזור את הפוני. במבצע נועז, אני הבאתי מספריים ואבא ביצע את החיתוך. כמובן שלא ממש היית מרוצה מהעיניין, אבל כיוון שאבא ביצע את העיניין שיתפת פעולה בסך הכל.
אלה תמונות שצולמו ממש לפני התיספורת:
והנה את למחרת בבוקר:
יומיים לאחר מכן, בעודי מתפעלת ממראך החדש שהופך אותך פתאום לילדה של ממש, כבר לא תינוקת וגם ככה אני עוד מתרגלת לכמויות השיער ולתלתלים המדהימים שלך (שלא נשכח שלפני 3 חודשים בערך עוד היה לספור את השערות על כף יד אחת), הגעת אליי עם הבובה הבלונדינית שקיבלת במתנה מרחלי ויוני חברים של סבתא מירה וסבא שלומי ודרשת בבירור - "עלמה, אה-אה, אימא, אה-אה" כשאת מצביעה על הקוקיות שבשיער הבובה ועל ראשך. "מה, את רוצה קוקיות כמו לבובה שאלתי?" "כן!!!" ענית בהתלהבות ורצת לחדר שלנו להביא את השקית עם הקוקיות הקטנות שהבאתי מהארץ ושגילית יום לפני כן בארגז האחרון שעוד לא פורק . אחר-כך עמדת בשקט ובסבלנות בעודי מבצעת את התספורת המשוכללת והיית מאוד מרוצה מהתוצאה, הלכת לראי, השווית עם הבובה והסתובבת עם הקוקיות לשארית היום.
והנה התיעוד:
אין מה לעשות - זה היתרון הבולט של הילדות על הילדים! ועלמה נראית כזו ילדה גדולה עם הפוני... ממש מדהים - פעולה קטנה ותוך שניה מתבגרים
השבמחק