יום רביעי, 23 בספטמבר 2009

סוף שבוע ראשון של טיולים בקליפורניה - עצי ענק, נוף עוצר נשימה ולקינוח אוקיאנוס אחדכחול וגדול


היום הראשון -
Big Basin Red Wood Park

הכל התחיל בסוף החודש  שעבר, כשגילינו להפתעתינו כי מגיע לו חג אמריקאי בסוף השבוע -
Labor day 
המציין את סוף הקיץ, מה שאמר שלאבא יהיה סוף שבוע ארוך מהעבודה - יום שני חופשי
מיד הבנו שיש כאן פוטנציאל מצוין לסוף שבוע ראשון של טיולים
בהתחלה חשבנו לעשות קמפינג עם לינה בשטח והתחלנו לחשוב על קניית אוהל, אבל כשהתחלנו לנסות להזמין מקום באחד מחניוני הקמפינג (כן, הכל כאן מאוד מסודר ואתה מזמין מקום מראש לשים בו את האוהל, בחניונים יש מקלחות חמות, חנות מכולת וכו, נראה מאוד נוח) הבנו שנזכרנו מאוחר מדי והכל כבר מוזמן ותפוס. החלטנו גם שלאור שיגרת חיינו הלא שיגרתית בזמן האחרון ( הבית עדיין לא היה גמור ועלמה עוד לא עיקלה את המעבר האחרון), עלמה לא זקוקה לעודף ריגושים ושינויים.
החלטתינו התבססה כשהתחלנו לקרוא על כל האתרים המדהימים הנמצאים במרחק של שעה-שעה וחצי נסיעה מאיתנו - וכאן המקום להודות לנטע ברזילי על הספרים שעזרו מאוד ובשילוב עם האינטרנט נתנו לנו את כל הרעיונות.
בקיצור החלטנו על יומיים של טיולים מבסיס האם עם חזרה ללינה בבית.
ביום הראשון יצאנו לכיוון דרום ל-
Big Basin Red Wood National Park
הנמצא בסמוך לעיר
Santa Cruz.
יצאנו אחרי ארוחת בוקר, הדרך הייתה מאוד יפה, עברנו בדרך על גשר מעל האוקיאנוס והתוודאנו לראשונה  לאזור מדרום לסן פרנסיסקו, העיירות הקטנות המלאות בכרמים ויקבים הזכירו לנו את הגליל העליון ובעיקר את ראש-פינה, הדרך את רמות מנשה, אך לפתע הגענו לשולי הפארק המדובר והתחלנו לראות את הרדוודס הענקיים וזה כבר לא הזכיר לנו שום דבר מוכר. קשה לתאר את כמויות העצים וגודלם. עד לשלב הזה היית במצב רוח נהדר , שמעת הרבה סיפורים, שרנו שירים והכל היה טוב, אך בסוף הדרך כבר לא הייתה לך סבלנות והדרך הייתה פתלתלה מאוד מה שהביא בסופו של דבר להקאה רצינית, ממש 5 דקות לפני שהגענו ליעדנו (מאוד לא אופייני לך, פעם שניה שזה קורה מאז שנולדת). לאחר ניקיונות ועוד נסיעה קצרה הגענו.
כמו כל הפארקים הלאומיים כאן, הכל היה מאוד מסודר, מקבלים מפה עם מסלולים, את המסלול של כ-12 קילומטר (אבל קלילים אל תדאגו) בחרנו כבר בבית, העלינו אותך למנשא והתחלנו ללכת.
מיד בתחילת המסלול הגענו לקווצת רדוודס מאוד מרשימים - טובה תמונה אחת מאלף מילים (אז קבלו ארבע):











המשכנו בשבילי היער לכיוון מפלים שלא היו מרשימים במיוחד (כנראה העונה) ואת בינתיים תפסת תנומת צהריים קצרה במנשא:




כשהתעוררת, עצרנו על שפת ערוץ בצל בולי עץ ושרכים ענקיים לפיקניק שהסתיים בפעם השניה בה עשית קקי מרשים מחוץ לחיתול בחיק הטבע, מאוד הרשמת אותי ביכולת ההתאפקות שלך כשחיכית עד שאוריד לך את החיתול והתרחקת מהמים, (פוסט על כך שאת עוברת להפתתעתינו תהליך גמילה מחיתולים הדרגתי שבא כולו ממך עוד יגיע בהמשך,),


 

 


 

המשכנו במסלול וחזרנו לחניון, כולנו היינו כבר רעבים אז עצרנו בדרכינו הביתה לארוחת צהריים בשמש מאוד נעימה של אחר הצהריים, הדרך הביתה עברה בנעימים ובשינה שלך, חזרנו הביתה עייפים אך מרוצים.


היום השני - 
mount Tam and Paint Reyes




 בערב החלטנו כי מחר ניקח איתנו פיקניק לדרך וכך נצא יותר מוקדם וגם נחלק את הנסיעה לשניים כדי שיהיה יותר נעים לכולנו. הפעם נסענו צפונה, היום היה מקסים במיוחד, שימשי מאוד ללא שום עננים (מאוד לא נפוץ לאיזורינו, במיוחד לא בשמונה בבוקר), נסענו לכיוון ריצ'מונד וחצינו את האוקיאנוס על גשר יפהפיה מעל המפרץ המקשר בין ריצ'מונד לסן קוונטין. לאחר כ-45 דקות הגענו לפארק הנקרא
Mount Tamalpaisys
או בקיצור
mount Tam
הדרך הייתה מרהיבה וכשהגענו לחניון פתחנו בטיפוס תלול אך קצר של כ-45 דקות כשכבר בדרך נגלה לעינינו הנוף המדהים של סן-פרנסיסקו, גשר הזהב והמפרץ . בדרך הלכנו בתוך יער אלונים ורדוודס (אבל פחות גדולים מהיום הקודם) ושוב היו פלגי מים ומפלונים, ראינו המון רוכבי אופניים, בכלל האזור הזה צפנית לסן פרנסיסקו שנקרא - 
Marin County
ידוע בטיולי האופניים שלו ומאופיין במזג האויר השימשי והחמים לעומת סן-פרנסיסקו הערפילית והקרירה.


ירדנו למטה ועצרנו לנו ביער לארוחת בוקר משובחת, את מאוד נהנית, הסתובבת ואספת מקלות ואצטרובלים תוך כדי נישנוש והייתה במצב רוח מרומם.
המשכנו לכיוון התחנה הבאה - 
Point Reyes National Park
מדובר בפארק שהוא בעצם חוף של האוקיאנוס צפונית לסן פרנסיסקו שבו צוקים מרשימים מעל למים, תצפיות על כלבי ים, אריות ים ליוויתנים ועוד וחופים יפהפיים באותו סוף שבוע התקיימה באחד מחופי הפארק תחרות בניית טירות בחול, בשל אהבתך הרבה לחול חשבנו שזה רעיון טוב...
ירדנו ל-
Highway 1
הידוע הנוסע לאורך החוף והוא בעצם כביש קטן ולא ממש כביש ראשי העובר ליד עיירות קטנות וחופים. וזה הנוף שראינו בירידה - 



נחמד לא?

הנסיעה לאורך החוף הייתה מקסימה, את נימנמת וכשהגענו לשמורה נדהמנו מהערפילים על הצוקים והאיילים המקפצים להם בערבה שמעל לאוקיאנוס.
הגענו אל החוף שהיה הומה אדם ויפהפה מתחת לצוק מדהים. מצאנו חניה טובה ליד המים ואת המשכת לנמנם עוד כמה דקות
עם הדובי החביב עלייך שגר בדר"כ באוטו




כשהתעוררת ויצאת החוצה, כל-כך התרגשת, האוקיאנוס פשוט הדהים אותך וגם ארמונות החול המרשימים - אבא ואני אהבנו את הרעיון כי היו קבוצות לפי גילאים וכך היו ארמונות של ילדים שהיו נאיבים ומקסימים לצד פסלים מאוד מתוחכמים - למשל של התמוטטות הביי ברידג' ב-89 על כל הפרטים כולל מכוניות שנפלו לים.
אבל יותר מהכל את הדהמת אותנו, צעקת, רצת, צחקת, נכנסת עוד פעם ועוד פעם למים הקפואים, דהרת לאורך החוף וכמובן גם חפרת ובנית בחול ולשימחתך לא היה גבול
 



את היום קינחנו בסעודת צדפות על האש ופיש אנד צ'יפס  בדוכן על החוף וחזרנו הביתה עייפים אך מאוד מאוד מבסוטים.
מזל שהיה אחר-כך יום שני חופשי לנוח.
אנחנו כבר מחכים לטיול הבא, כל-כך כיף לגלות איתך ביחד מקומות חדשים.
 


יום שלישי, 22 בספטמבר 2009

פוני וקוקיות - לא להאמין!!!

זה קרה לפני שבוע וחצי, בזמן מקלחת הערב הקבועה החלטנו, אבא ואני כי הפוני שלך כבר מאוד מאוד ארוך ונכנס לך לעיניים כל הזמן, וכיין שקוקו וסיכות לא מחזיקים מעמד יותר משתי דקות לערך, הגיע הזמן לגזור את הפוני. במבצע נועז, אני הבאתי מספריים ואבא ביצע את החיתוך. כמובן שלא ממש היית מרוצה מהעיניין, אבל כיוון שאבא ביצע את העיניין שיתפת פעולה בסך הכל.
אלה תמונות שצולמו ממש לפני התיספורת:















והנה את למחרת בבוקר:






יומיים לאחר מכן, בעודי מתפעלת ממראך החדש שהופך אותך פתאום לילדה של ממש, כבר לא תינוקת וגם ככה אני עוד מתרגלת לכמויות השיער ולתלתלים המדהימים שלך (שלא נשכח שלפני 3 חודשים בערך עוד היה לספור את השערות על כף יד אחת), הגעת אליי עם הבובה הבלונדינית שקיבלת במתנה מרחלי ויוני חברים של סבתא מירה וסבא שלומי ודרשת בבירור - "עלמה, אה-אה, אימא, אה-אה" כשאת מצביעה על הקוקיות שבשיער הבובה ועל ראשך. "מה, את רוצה קוקיות כמו לבובה שאלתי?" "כן!!!" ענית בהתלהבות ורצת לחדר שלנו להביא את השקית עם הקוקיות הקטנות שהבאתי מהארץ ושגילית יום לפני כן בארגז האחרון שעוד לא פורק . אחר-כך עמדת בשקט ובסבלנות בעודי מבצעת את התספורת המשוכללת והיית מאוד מרוצה מהתוצאה, הלכת לראי, השווית עם הבובה והסתובבת עם הקוקיות לשארית היום.
והנה התיעוד:




יום ראשון, 20 בספטמבר 2009

מילת היום


עוד מילה חדשה נוספה לרפרטואר:
רוח - אמרת אותה פעם ראשונה כשחזרנו עם ג'ולי ומרגו ביום שלישי מגן החיות. נסענו באוטו שלהם ואת ישבת מאחורה ליד מרגו (כרגיל, כי כבר נסענו יחד כמה פעמים החלפתן ביניכן מים ואוכל ושוחכתן בשפת התינוקות) החלונות היו פתוחים כי היה מאוד חם והמזגן עבד חלקית ואז פתאום אמרת לי בהתלהבות - "אמא רוח רוח" חשבתי שאולי אני מדמיינת בגלל הרעש, החום והעייפות, אבל מאז חזרת על המילה עוד הרבה פעמים בהתלהבות רבה...

התמונה היא מהביקור הראשון שלך בגן החיות של אוקלנד עם אמא ואבא לפני כשלושה שבועות

יום שישי, 11 בספטמבר 2009

על השירים, השירה שלך והשינוי הבלתי נפסק

אני מנסה להיזכר במה היה לפני חודשיים יפה שלי וזה לא קל, לפעמים קשה לזכור מה היה גם לפני 3 ימים, לכן אני מאוד שמחה שיש לי את ההזדמנות לכתוב לך, השינויים שאת עוברת כל הזמן הם כל-כך גדולים וכל-כך משמעותיים כך שאת מלמדת אותי כל פעם מחדש את המשמעות של לחיות "כאן ועכשיו" בצורה מאוד ברורה. ולה כל הפתיחה הזאת? כי בהמשך לפוסט על הסיפורים אני רוצה לספר לך על יחסך לשירים היום ובעבר מההתחלה.
מי שמכיר אותי, אמא שלך, טוב, יודע שאני אוהבת לשיר, במקלחת, ולפעמים גם מחוץ לה, עם הדיסקים בסלון, הרדיו באוטו ועוד. מאז שנולדת הייתה לי הזדמנות חדשה ולשמחתי אני גם ודעת בעל-פה די הרבה מילים של שירים ולכן זימרתי לך בכל הזדמנות, תוך כדי הנקה, במנשא ולקראת גיל 8 חודשים בערך טקס ההשכבה שלך הפך להיות הנקה ואח"כ בקבוק תוך כדי שירה ואז פשוט הייתי מניחה אותך במיטה, כבר חצי רדומה, ונשארת לידך עד שהיית נרדמת לגמרי. כמובן שגם אבא, כמו היום, הרדים אותך הרבה פעמים ואז גם הוא היה שר לך (שירים אחרים, בקול אחר, אבל אותו הטקס). כזה היה הטקס עד למעבר שלנו לכאן, לארה"ב (קליפרוניה, אוקלנד, את יודעת). פתאום לא הסכמת בשום פנים ואופן שנשיר לך ואם אבא או אני סתם מזמזמים לעצמנו כשאנחנו איתך (בלי קשר להרדמה) את אומרת מיד - נו נו מאוד תקיף. חוץ מ...כמה שירים שאת אוהבת עכשיו ואת מאוד נהנית שאנחנו שרים לך אותם שוב ושוב ושוב...השיירם כל הזמן משתנים - מה שאהבת היום, בדר"כ כבר פאסה מחר. למשל - לפני חודש "החמור הקטן" היה להיט במשך כמה ימים ואפילו שר איתנו ביחד "איה איה" וזה היה כל-כך כיף לשמוע אותך ממש שרה איתנו פתאום, עכשיו את ממש לא מעוניינת לשמוע את השיר. אז נספר קצת על הלהיטים מהשבוע האחרון:
"הנה באה הרכבת", "בובה ימימה", "הסבון בכה מאוד, "היום יום שישי", כושי כלב קט", "הי גליה", "האוטו שלנו", ו"רוץ בן סוסי", איתו את אוהבת מאוד לרקוד ריקוד רקיעות מקסים ואת זה לשימחתינו אבא צילם:


אך הנה שוב נמשכים השינויים, ובשבוע האחרון את פתאום כן רוצה שנשיר לך לפני השינה, ובעיקר ספרי שירה. יש שני להיטים:
1)" ביאליק לילדים - רוץ בן סוסי". 2) "מיטב שירי מרים ילן שטקליס".
בשניהם את מבקשת חלק מהשירים בשירה וחלק בקריאה.

אז כמאמר שירו של אסף אמדורסקי את "משתנה מיום ליום ומתיפה מיום ליום".
לילה טוב יפה שלנו,
אנחנו אוהבים אותך הכי הכי בעולם.

מילת היום





אז איפה היינו?
אה, כן, יש כמה חדשות...
עץ - עם דגש מתוק במיוחד על הצדי
שש - כן, המספר, אני לא חושבת שאת מבינה את המשמעות אבל כל פעם שאת שומעת את המילה את חוזרת עליה בהתלהבות
ויש עוד שני סימנים חדשים
ריצה - כל פעם שאת רואה איש/אישה רץ/ה את עושה תנועות של ריצה עם הידיים והגב העליון וכששואלים אותך איך עושה איש רץ את עושה כך גם כן
מוצץ - את מניחה את כף ידך על הפה כל פעם שאת רוצה את המוצץ שלך


נ.ב.
התמונות מלפני שבוע מהוות דוגמא לחיבתך לעשות דברים בתאום סימולטני עם אבא/אמא (כמו לשתות מים מהבקבוק למשל) ונאמר את האמת - עם אבא הכי כיף!!!

יום שישי, 4 בספטמבר 2009

המאפיה של עלמה ואמא



כבר אמרו חז"ל "שלח לחמך על פני המים כי ברבות הימים תמצאנו" אז אנחנו שולחות ונהנות מאוד תוך כדי.

הכל התחיל בזכות הלחם הלא טעים כאן שבנוסף לכך גם מלא בחומרים לא בריאים ( חומרים משמרים, מתחלבים, סירופ תירס וכו וכו) אז החלטתי שיהיה גם כיף וגם בריא להתחיל לאפות בבית.
מצאתי אתר ישראלי מעולה שנקרא "הנחתום" הנה הלינק:
http://www.baking.co.il/

יש בו מתכונים מעולים ומדריך להכנת שאור אז אני מגדלת עכשיו שאור בבית (מעין חיית מחמד - אל תדאגי פפיה, הוא ממש לא מהווה תחליף)

את כמובן הצטרפת לחגיגה בשימחה ומאוד מרגש אותי לראות כל פעם מחדש איך את משתתפת ונהנית וכמה דברים כבר אפשר לעשות איתך ביחד.

כבר הספקנו לשלוח לחם לשכנים המקסימים שלנו לו ודיאנה שלפני שבועיים הגיעו אלינו הביתה עם סלסלה ובה ירקות מהגינה שלהם, שמחנו מאוד שיכולנו למחרת להחזיר את הסלסלה עם לחם בפנים.

עכשיו התפתחה לה כבר מסורת - ביום שישי אנחנו אופות חלה לכבוד שבת ולחם שאור מלא לכל השבוע. בשבוע שעבר סוף סוף נערכה קבלת שבת כהלכתה עם הדלקת נרות בפמוטים שקיבלנו מתנה ממשפחת פלד, שירים, אכילת חלה ועוד מטעמים.
עכשיו הבצק של החלה תופח ומחכה לך שתקומי משנת הצהריים לקלוע ממנו חלות.

אז קבלו כמה תמונות מהוואי המטבח:













תהליך אפיית החלות:








לסיום, הנחישות שלך כשאת רוצה לקחת חלק בעשיה:







שתהיה לכולנו שבת שלום!