רציתי לספר כאן על השינוי האדיר שחל בך בחודש וחצי האחרונים.
השתדלנו לחשוף אותך לעולם הספרים הקרוב לליבנו ממש מההתחלה בעצם. בהתאם לגיל ולשלב ההתפחותי כמובן, אך כבר חודשים רבים, מהרגע שהתחלת בעצם לזחול ולתור את הבית, וזה היה מזמן, בגיל חצי שנה בערך, הספרים היו שם על המדף, נגישים לגובהך כדי שתוכלי לקחת אותם לבד והצענו לך הקראה בהזדמנויות רבות, גם הסבים כמובן השתתפו בחגיגה (מי שמכיר הסבים והסבתות שלך יודע עד כמה ספרים ויותר נכון ספרות תופסים מקום מרכזי בחייהם). מהתחלה הבעת התעניינות רבה, בתמונות בעקר כמובן וגם דפדפת והקשבת לסיפור אך בהתאם לגיל מקסימום 5 דקות והכוכבים היו ספרים קצרים מאוד כמו "לבד על המרבד" ו"הזחל הרעב".
לפני כ-3 חודשים התחלתי להוריד מהמדפים הגבוהים גם את הספרים הרגילים - לא מקרטון, משום שראיתי שאת כבר לא מכניסה ספרים לפה ומדפדפת מאוד בעדינות, זו הייתה הצלחה ומעולם לא קרעת ספר, אם דפדפת חזק או משכת בדף רק הסברתי לך בעדינות כי הספר יכול להיקרע ופשוט למדת לעשות זאת יותר בעדינות.
כשעזבנו את הארץ כמעט ולא הקשבת לאף ספר מתחילתו עד סופו, יותר התעניינת לדפדף לבד בספרים ולעתים להתצביע על התמונות ונהנית לשמוע מה בתמונה מאיתנו.
טקס ההשכבה שלנו כלל שירי ערש תוך כדי אכילת בקבוק ואז הירדמות עצמאית מאוד קצרה שלך במיטה כשאבא או אימא שוכבים על הספה ליד (אז עוד ישנת במיטת תינוק עם סורגים, מה שנראה לי מוזר מאוד עכשיו - עוד לא סיפרתי אבל את ישנה במזרון בגודל מיטה וחצי על הריצפה - בפוסט אחר אפרט).
מהיום הראשון בבית הזמני בקנסינגטון השתנו סדרי עולם - מקום חדש, מיטה חדשה (מזרון מאולתר על הריצפה ליד המיטה של אבא ואימא שהיה בעצם כרית גדולה של ספת הוינטייג' מהסלון) והמון זמן שלנו איתך כשאחד הדברים המוכרים והמרגיעים שהבאנו מהבית היו כמובן הספרים שלך (שלא לדבר על כל החדשים שקנינו לפני הנסיעה וממשיכים להגיע בחבילות מהארץ להנאת כולם - אבל שוב בפוסט אחר).
כשבועיים אחרי הגעתינו לכאן התחלתי לראות את השינוי הגדול, ההשכבות בצהריים ובלילה (עוד לא סיפרתי בכלל שעברת קבוע לשנת יום אחת בצהריים - עוד פוסט בדרך - מה יהיה?) התארכו ועכשיו כללו לא רק שירים אלא גם סיפורים לבקשתך - פתאום גם בשאר שעות היום וגם בטקס ההשכבה שכבת מרותקת והקשבת לספרים מתחילתם ועד סופם, בולעת את המילים, מצביעה בעצמך על התמונות, וחלק מהפעמים פשוט לוקחת ספר ומעיינת בו לבד במיטה - לפעמים אפילו חצי שעה ויותר!!! והיו כמה פעמים מפליאות בהן עשית את זה עם חוברת התיאוריה לרישיון קליפורני שמצאת (יש שם הרבה תמונות, אני חושבת שאת עדיין לא קוראת אנגלית).
כרגע המצב הוא כזה, את צמאה לספרים - לפחות פעמיים ביום, כחלק משיגרת היום את מבקשת ממני (בסימון עליו סיפרתי במדור "מילת היום") להקריא לך ספר שהבאת, בדר"כ לפחות פעמיים את אותו הספר, את מצטרפת לסיפור בחזרה על מילים שאת יודעת להגיד כמו "אבא", "בית" ועוד, בקולות החיות שבסיפור ובג'סטות מדהימות כמו ליטוף של ראשך כשהאבא ב"ויהי ערב" מחבק את ביתו הטובה וחיבוק גדול לאמא כשרותי מ"מעשה בחמישה בלונים" מחבקת את הבלון "כמו שמחבקים את אימא".
היום בערב סוף סוף מצאנו זמן להתקין את מדף הספרים שמצאנו לך (ברחוב כשהיינו בדרך לקנות אחד באיקאה - קטעים) - ואבא בדיוק חזר עכשיו בדיווח חם כי מאוד התרגשת והחלפת 6 ספרים שבחרת (אגב את לא מוכנה שנשיר לך בהשכבה בזמן האחרון ואם זה ספר שירים בטעות אנחנו מקריאים לך אותם ולרוב את מחליפה ספר).
בעת ההשכבה אני או אבא שוכבים לידך על המזרון ואת אוהבת לפני הסיפור ותוך כדי להצביע ולהראות שלך יש שמיכה ולאמא/אבא יש גם וכנ"ל כרית וחולצה ושיער ואוזן וכו' (שוב עוד פוסט יבוא על הנושא) ואז מספרים את אותו הספר שוב ושוב - עד 8 פעמים בערך, עד שאת מאבדת עיניין או נרדמת או מחליפה ספר, כל פעם משהו אחר...פשוט דוגמא מדהימה לאיך ילדים לומדים מחזרות - את בולעת את הספר בחושייך עוד פעם ועוד פעם בריכוז וריתוק בלתי נלאים וההורים העייפים לא יכולים שלא להיסחף איתך בהתרגשות מהעלילה כל פעם מחדש ומההמחוות המדהימות שאת מוסיפה, אני לפחות פותחת את ההקראה בכל תרועה תיאטרלי מפולפל בהדגמות ותוספות וקולות שהופך אט אט לקול מונוטוני רגוע ורק המחוות שלך נשארות ולאט לאט גם הן מתעמעמות אל תוך עולם הרוגע ואת מתכוננת למעבר אל השינה. לילה טוב מלאכית שלי וחלומות מתוקים ומרתקים
אלה תמונות שלך מגיל שנה, חוקרת לבד את הספרים ומקשיבה לסיפור (וואו, כמה השתנית מאז)
השתדלנו לחשוף אותך לעולם הספרים הקרוב לליבנו ממש מההתחלה בעצם. בהתאם לגיל ולשלב ההתפחותי כמובן, אך כבר חודשים רבים, מהרגע שהתחלת בעצם לזחול ולתור את הבית, וזה היה מזמן, בגיל חצי שנה בערך, הספרים היו שם על המדף, נגישים לגובהך כדי שתוכלי לקחת אותם לבד והצענו לך הקראה בהזדמנויות רבות, גם הסבים כמובן השתתפו בחגיגה (מי שמכיר הסבים והסבתות שלך יודע עד כמה ספרים ויותר נכון ספרות תופסים מקום מרכזי בחייהם). מהתחלה הבעת התעניינות רבה, בתמונות בעקר כמובן וגם דפדפת והקשבת לסיפור אך בהתאם לגיל מקסימום 5 דקות והכוכבים היו ספרים קצרים מאוד כמו "לבד על המרבד" ו"הזחל הרעב".
לפני כ-3 חודשים התחלתי להוריד מהמדפים הגבוהים גם את הספרים הרגילים - לא מקרטון, משום שראיתי שאת כבר לא מכניסה ספרים לפה ומדפדפת מאוד בעדינות, זו הייתה הצלחה ומעולם לא קרעת ספר, אם דפדפת חזק או משכת בדף רק הסברתי לך בעדינות כי הספר יכול להיקרע ופשוט למדת לעשות זאת יותר בעדינות.
כשעזבנו את הארץ כמעט ולא הקשבת לאף ספר מתחילתו עד סופו, יותר התעניינת לדפדף לבד בספרים ולעתים להתצביע על התמונות ונהנית לשמוע מה בתמונה מאיתנו.
טקס ההשכבה שלנו כלל שירי ערש תוך כדי אכילת בקבוק ואז הירדמות עצמאית מאוד קצרה שלך במיטה כשאבא או אימא שוכבים על הספה ליד (אז עוד ישנת במיטת תינוק עם סורגים, מה שנראה לי מוזר מאוד עכשיו - עוד לא סיפרתי אבל את ישנה במזרון בגודל מיטה וחצי על הריצפה - בפוסט אחר אפרט).
מהיום הראשון בבית הזמני בקנסינגטון השתנו סדרי עולם - מקום חדש, מיטה חדשה (מזרון מאולתר על הריצפה ליד המיטה של אבא ואימא שהיה בעצם כרית גדולה של ספת הוינטייג' מהסלון) והמון זמן שלנו איתך כשאחד הדברים המוכרים והמרגיעים שהבאנו מהבית היו כמובן הספרים שלך (שלא לדבר על כל החדשים שקנינו לפני הנסיעה וממשיכים להגיע בחבילות מהארץ להנאת כולם - אבל שוב בפוסט אחר).
כשבועיים אחרי הגעתינו לכאן התחלתי לראות את השינוי הגדול, ההשכבות בצהריים ובלילה (עוד לא סיפרתי בכלל שעברת קבוע לשנת יום אחת בצהריים - עוד פוסט בדרך - מה יהיה?) התארכו ועכשיו כללו לא רק שירים אלא גם סיפורים לבקשתך - פתאום גם בשאר שעות היום וגם בטקס ההשכבה שכבת מרותקת והקשבת לספרים מתחילתם ועד סופם, בולעת את המילים, מצביעה בעצמך על התמונות, וחלק מהפעמים פשוט לוקחת ספר ומעיינת בו לבד במיטה - לפעמים אפילו חצי שעה ויותר!!! והיו כמה פעמים מפליאות בהן עשית את זה עם חוברת התיאוריה לרישיון קליפורני שמצאת (יש שם הרבה תמונות, אני חושבת שאת עדיין לא קוראת אנגלית).
כרגע המצב הוא כזה, את צמאה לספרים - לפחות פעמיים ביום, כחלק משיגרת היום את מבקשת ממני (בסימון עליו סיפרתי במדור "מילת היום") להקריא לך ספר שהבאת, בדר"כ לפחות פעמיים את אותו הספר, את מצטרפת לסיפור בחזרה על מילים שאת יודעת להגיד כמו "אבא", "בית" ועוד, בקולות החיות שבסיפור ובג'סטות מדהימות כמו ליטוף של ראשך כשהאבא ב"ויהי ערב" מחבק את ביתו הטובה וחיבוק גדול לאמא כשרותי מ"מעשה בחמישה בלונים" מחבקת את הבלון "כמו שמחבקים את אימא".
היום בערב סוף סוף מצאנו זמן להתקין את מדף הספרים שמצאנו לך (ברחוב כשהיינו בדרך לקנות אחד באיקאה - קטעים) - ואבא בדיוק חזר עכשיו בדיווח חם כי מאוד התרגשת והחלפת 6 ספרים שבחרת (אגב את לא מוכנה שנשיר לך בהשכבה בזמן האחרון ואם זה ספר שירים בטעות אנחנו מקריאים לך אותם ולרוב את מחליפה ספר).
בעת ההשכבה אני או אבא שוכבים לידך על המזרון ואת אוהבת לפני הסיפור ותוך כדי להצביע ולהראות שלך יש שמיכה ולאמא/אבא יש גם וכנ"ל כרית וחולצה ושיער ואוזן וכו' (שוב עוד פוסט יבוא על הנושא) ואז מספרים את אותו הספר שוב ושוב - עד 8 פעמים בערך, עד שאת מאבדת עיניין או נרדמת או מחליפה ספר, כל פעם משהו אחר...פשוט דוגמא מדהימה לאיך ילדים לומדים מחזרות - את בולעת את הספר בחושייך עוד פעם ועוד פעם בריכוז וריתוק בלתי נלאים וההורים העייפים לא יכולים שלא להיסחף איתך בהתרגשות מהעלילה כל פעם מחדש ומההמחוות המדהימות שאת מוסיפה, אני לפחות פותחת את ההקראה בכל תרועה תיאטרלי מפולפל בהדגמות ותוספות וקולות שהופך אט אט לקול מונוטוני רגוע ורק המחוות שלך נשארות ולאט לאט גם הן מתעמעמות אל תוך עולם הרוגע ואת מתכוננת למעבר אל השינה. לילה טוב מלאכית שלי וחלומות מתוקים ומרתקים
אלה תמונות שלך מגיל שנה, חוקרת לבד את הספרים ומקשיבה לסיפור (וואו, כמה השתנית מאז)
