את בת שלוש!!!!

למרות ההכנות, ההתרגשויות והחגיגות אני עדיין מתקשה להאמין - את בת שלוש!!! נדמה שרק עצמתי עיניים ופתאום גדלת כל-כך ואת ילדה, כבר לא פעוטה, מלאת אופי, רצונות, העדפות, מחשבות, דעות, ואני מנסה להיות כאן איתך בכאן ובעכשיו שלך, ביכולות המדהימות שלך שמתפתחות ומשתכללות כל הזמן, באושר הגדול שלך, בשמחת החיים שלך וגם להיות שם איתך ברגעים הקשים והמתסכלים, לתת לך לחוות אותם ולא להבהל מעוצמתם וכשאנחנו נבהלות, גם להיות שם לרגע כדי שנוכל להמשיך הלאה.

בכל יום מחדש אני משתאה לנוכח התגלית כי אני אוהבת אותך עוד יותר, כזאת עוצמה של אהבה, והיא רק מתגברת ככל שאת גדלה, כי את יפתי, נהיית נהדרת יותר ויותר.

אני מתרגשת כל פעם מחדש מגילויי האהבה שלך, מהאמירה שפתאום באה "אמא אני אוהבת אותך הכי בעולם" מהנשיקות המדהימות שלך, העדינות והרכות, שאת מחלקת לי כשאת ניגשת בשקט, נצמדת לירכי כשאני עומדת ומדביקה שם נשיקה קטנה, או לכתפי כשאני יושבת או לשערי או ללחיי וגם נשיקות פה לפה רטובות ומתוקות.

אני מתרגשת ומחבקת איתך את תחושת הביחד שלנו כמשפחה שכל-כך חשובה לך, את האושר שברגעי השיגרה המיוחדים שלנו, את ארוחות הערב, את ארוחות הבוקר, היותר קצרות של ימי החול והיותר ארוכות של סופי השבוע.

אני נושמת לקרבי את שמחת הגילוי שלך ואת הסקרנות שאינה יודעת גבולות, את השאלות, את התשובות שאת מוצאת בעצמך הרבה פעמים, את ההסברים שלך לדברים (גן החיות סגור עדיין כי החיות עוד ישנות:) ואת האמירה מלאת החוכמה "פשוט ככה זה, ככה אני" שמלווה במחוות הידיים הכי חמודה בעולם. בכלל, שפת הגוף שלך כל-כך מפותחת ונהדרת, הגננות בגן שלך אומרות שאחד הדברים שהן הכי נהנות ממנו הוא המחוות האלה שמזכירות להם יהודים ממוצא איטלקי.

אני נפעמת כשאני צופה מיצירת הקשרים החברתיים שלך שהולכת ומתחזקת, מכך שידעת בדיוק את מי את רוצה להזמין ליום ההולדת שלך ומאמירות מתוקות כמו "למורה החדשה ליוגה בגן קוראים קייט, כמו לקייט חברה שלי מהגן". וגם "מינה היא חברה טובה שלי, אנחנו עושות הרבה דברים ביחד בגן, שוטפות ידיים ביחד, הולכות ביחד לאכול ומחזיקות ידיים בדרך וגם מתנשקות ומתחבקות הרבה". ואת הבקשות שלך שמתגברות בימים האחרונים למפגשים עם חברים שונים מהגן וגם לא "אמא אני רוצה שנעשה היום play date עם ג'ודה ואחות שלו קליאו ועם עידו ועם אלנה, את יכולה להתקשר אליהם?"

אני כל-כך נהנית לראות את העיניין שלך במוסיקה שהולך ומתגבר, את הכמיהה שלך לגיטרה שהתממשה ואת השעות של ישיבה ונגינה בגיטרה, את השירה שלך, שפתאום היא כל-כך בוגרת, עם דיוק במלודיה ובמילים (היום בדיוק חשבתי על זה שלא שמעתי ממך עדיין אף שיבוש של ממש של מילה בשיר בעברית או באנגלית, מילים שאני לא מצליחה להבין או לזכור את שרה נכון).

אני נהנית מההפתעות שאת מכינה לי באנגלית כל הזמן - אוצר מילים שמתפתח בעקר כשאנחנו לא לידך ואז את פתאום שולפת אותו למשל אתמול בארוחת ערב עם חברים "I like this kind better". וגם מכך שלפעמים יוצא לך מבטא ישראלי באנגלית ואמריקאי בעברית (אבל רוב הזמן להפך:-)

אני אוהבת כל-כך לראות אותך עם אבא, את ההתרגשות שלך כשהוא חוזר הביתה, כשאת שומעת את חריקות הגראג' המבשרות את כניסתו ומכריזה "זה אבא!" ובשמחה שאין לה קץ רצה ופותחת את דלת הגראג' לקבלו (כן, את כבר פותחת את כל הדלתות בבית לבד ומצליחה להגיע למקומות שמדהימים אותנו כל פעם מחדש). ואת הרצון שלך לעשות את כל הדברים רק איתו כשהוא חוזר וגם בבוקר לפני שהוא הולך לעבודה.

אני כל-כך נהנית לגלות איתך את הטבע שסביבנו ללמד אותך מה שאני יודעת וללמוד איתך ביחד על צמחים, חיות, חרקים ועוד שאני לא מכירה. וההתרגשות בפעם החארונה שהיינו בטיול בטבע, בו את קראת לנו להראות לנו כל הזמן דברים שמצאת (בדיוק כמו שאנחנו עושים בדרך כלל איתך:)
ולראות אותך מטפסת על עצים, טוב כל מי שמכיר אותי יודע למה זה כל-כך מרגש אותי...

אני כל-כך אוהבת להקריא לך ספרים, ומשתאה מחדש כל פעם כשאת מקשיבה לפרק שלם מספרי פה הדוב (כ-20 דקות) בעיניין רב ושואלת שאלות תוך כדי כמובן!

אני נפעמת מיכולת הוויסות העצמי שלך, ההליכה שלך לחדר לנוח כשאת מרגישה בכך צורך (כמו ברגעים אלה שבזכותם אני מתפנה לכתוב שורות אלה), הבקשה שלך בצהריים ובערב ללכת לישון (די, אני עיפה, בואי נלך לחדר לישון), היכולת שלך להרדם לבדך, הידיעה שלך מתי את רעבה ומתי שבעה (אני לא רוצה לאכול יותר שלא תכאב לי הבטן), והידיעה שלך מתי קר וחם לך (לא קר לי עכשיו, אני מורידה את החולצה, וגם לפעמים להפך).

אני מתפעלת מיצירות האמנות שלך שהולכות ומשתכללות, מיכולת הריכוז שלך ומההנאה שבחשיפה לחומרים שונים, וגם את ההנאה המשותפת לשתינו מלמלא את הידיים בחומרי יצירה (בין אם צבע, חול או בצק - משחק או של לחם) וכמובן את ההנאה מהדבר הכי חשוב כעת ובכלל - תהליך היצירה.

אני כל-כך נהנית לראות אותך רוקדת ולרקוד איתך ביחד כשנופל הכבוד בחלקי. לראות אותך קופצת ומסתובבת ונהנית מכל יכולות הגוף הנהדר שלך. ולצפות בך רוקדת עם חברייך לגן בכל יום שישי בצהריים בקבלת שבת לצלילי הגיטרה של הגננת איליין ושירת הביחד, ותמיד רצה אליי לחיבוק באמצע השיר או בסיומו או גם וגם. ולפעמים אנחנו ביחד נהנות מתרגילי יוגה ופילאטיס שרק בזכותך למדתי כמה הם נמצאים בתוך גוף הילדים באופן טבעי אם רק נותנים להם להתנסות (את וילדים אחרים שאני רואה פשוט מבצעים אותם באופן טבעי כל הזמן, מדהים לא?)


ויש עוד כל-כך הרבה דברים יפים ונהדרים בך, בטח לא זכרתי לכתוב הכל, אבל מה שבטוח זה שאני אוהבת אותך הכי הכי שרק אפשר ויותר ממה שיכולתי לתאר לעצמי אי פעם ואני מחכה בהתרגשות רבה לכל מה שעוד מחכה לנו ביחד...