"לישראל ובחזרה" - או "הביתה ובחזרה לבית הזמני" סיפור בהמשכים...

שלום לך בלוג, זוכר אותי? זאת אני אמא של עלמה, לא הייתי כאן מזמן, התגעגעתי.

אז מה היה לנו? הרבה התרחשויות פקדו אותנו. אני חושבת שיוקדשו לנושא כמה פוסטים. אז בואו נתחיל:

הנסיעה:

עזבנו את אוקלנד ב-25/5 בצהרי היום, אלכס שארמו השרמנטי הידוע יותר במשפחתנו כ"השארמו של אבא" (הוא עובד עם אבא) הסיע אותנו ברוב אדיבותו במכוניתנו לשדה התעופה של סן-פרנסיסקו, בדרך לימדת אותו לשיר "אניה, אניה עם כנף כשל יונה" ושרנו את השיר שוב ושוב בחולפנו על ה"ביי ברידג'".  את כבר היית מאוד מוכנה לנסיעה, ומאוד התרגשת לפגוש סוף סוף את המשפחה והחברים בישראל.

הביטחון עבר יחסית בשלום, עלינו למטוס - בוינג 747 של לופטהנזה לפרנקפורט, מלא עד לאפס מקום עם הרבה תינוקות ופעוטות , אחרי כחצי שעה יידע אותנו הקברניט כי יש תקלה באחד ממיכלי הדלק של המטוס, הם מנסים לתקן, אולי יצליחו ואולי לא. האולי הזה נמשך שלוש שעות!!! את היית הילדה היחידה שלא בילתה אותן בבכי למרות המחנק ששרר במטוס (אי-אפשר היה להדליק את המיזוג) והציפיה המתמשכת והמראה. ההצטיידות בשלל תעסוקות הצדיקה את עצמה מאוד (חותמות, מדבקות, צבעים שונים, לוח ציור מחיק, ספרים כמובן והרבה הרבה אוכל). בסוף לשימחתנו הרבה הימראנו! וכך חלפו עלינו 14 שעות בתוך המטוס, ישנת 3 מתוכן באמצע הדרך ואת שאר הזמן העברת בציורים, הדבקות, סיפורים ועוד. הסרטים בד.ו.ד הנייד ובמסך המטוס ממש לא עיניינו אותך - אמרת "מה זה? אני רוצה חותמות".  וכך נחתנו בפרנקפורט הגשומה מאוד, מחוסרי שינה, ב-12:00 בצהריים. את נרדמת בטיולון שלך אחרי ביקורת הדרכונים והתעוררת ברכבת הנוסעת למרכז העיר בהתרגשות רבה - אתהרי מאוד אוהבת רכבות, המשכת להפתיע אותנו במצב הרוח המצוין והשפוי למרות הטילטולים וחוסר השינה - בהחלט התמודדת עם זה הכי יפה מבין שלשותנו. לפי התוכנית המקורית נסענו לכיוון הגנים הבוטנים שבתוכם חממות מקורות. לשימחתינו הרבה התוכנית עבדה - לאחר ריצה מרעננת בגשם שוטף מהתחנה עד לגנים, נכנסנו לחממות זכוכית עם צמחיה טרופית וקקטוסים ואפילו פינה לילדים עם ספרי טבע בתמונות ופינת ציור. כל-כך נהננו מהספרים עד שרשמנו את שמם ושם המחבר. ואת, כהרגלך עסקת שעה ארוכה בציור ועוד שעה ארוכה בשיטוט.

לאחר כשלוש שעות חזרנו למרכז העיר כדי לחפש אוכל. אכלנו ארוחת ערב נחמדה במסעדה טורקית (זה היה לפני המשט:)

וחזרנו לשדה התעופה, שם בילינו במעט דיוטיפרי והרבה מדבקות, היית הילדה היחידה בטיסה וזכית להרבה תשומת לב מהנוסעים האחרים שחיכו לבורדינג, עדיין שמרת על מצב רוח טוב. הטיסה הזאת התאחרה רק בשעה (בתוך המטוס משום מה) ואת נרדמת ברגע שהתישבת, עוד לפני ההמראה וישנת כמעט כל הדרך.

ב-4:00 בבוקר נחתנו סוף סוף בארץ המובטחת. סבתא מירה, סבא שלומי, הללי ועופר קבלו אותנו בחיבוקים ונשיקות ובלונים ואת מיד התחבקת והתנשקת והתישבת בחיקה של סבתא מירה שלא ראתה אותך שנה רצוף. 

בדרך לביתם של סבים, בעוד אנחנו המומים מבוקר המסין האביך של סוף מאי אחרי שבוע של גשם, נרדמת מיד אך התעוררת וכשהגענו וכל-כך התרגשת לראות את פפיה!!! מיד ביקשת לתת לה מהעוגיות שלה כמו שסבים עושים בסקייפ והיא מצידה הייתה מאוד מרוצה והתנהגה כאילו נסענו לשלושה ימים ולא לשנה (אסימון ההתרגשות ירד לה רק כמה שעות אחר-כך).

אחרי המפגש המרגש עם פפיה התפנית לסבים, טיטית עם סבתא את המרפסת בחוץ, שיחקתם, עשיתם אמבטיה ודיברתם רבות (גם עם סבא כמובן) ורק בסביות 9:00 בבוקר נרדמת (וישנת עד ארבע אחר הצהריים) בלילה כבר ישנת לילה מלא ובזאת נגמר הג'ט לג (שלך, שלנו נמשך עוד שבוע).