על אימהות, בנות, משפחה, דורות, עבר, הווה ועתיד

כבר זמן רב שאת מגלה עניין רב באחד מפלאי העולם - תינוקות וכיצד הם באים לעולם והיחסים בין בני המשפחה השונים.

קשה לי להגיד איך זה התחיל, אבל זכור לי שכשהיית בסביבות גיל שנתיים התחלת לגלות עיניין רב בספר שהכנו לך לגיל שנה. מצאת אותו בארון הספרים שכמנהגך טיפסת על אחד מהכיסאות הקטנים שלך כדי למצוא "אוצרות" של ספרים שחדשים לך או שלא עיינת בהם כבר הרבה זמן. את מאוד אוהבת להסתכל בתמונות, לשמוע את הטקסט ולשאול אלות, ואחד הדברים שריתקו אותך ביותר הוא התמונות שלי מההיריון איתך וההסבר שהיית בתוך הבטן שלי.

די מהר עשית משם קישור לחברות ובנות משפחה בהיריון והבנה שמהבטן של אימהות מגיעים תינוקות אחר-כך. השלב הבא היה בקשה לאחים ואחיות, שעליה את חוזרת לפחות פעם ביום כבר חודשים רבים. זה הולך בדרך-כלל ככה: "אני רוצה אח ואחות, קודם אחות ואחר-כך אח" ולפעמים לחרדתנו "אח ואחות שיהיו ביחד בבטן של אמא":-)

כשנפגשת בארץ עם מירי וכאן עם ברברה שהיו בהיריון עד לא מזמן אמרת מדי פעם "אני רוצה לראות את התינוק שבבטן" וכשהסברנו שאי-אפשר בינתיים עד שיוולד אמרת "עכשיו"! בתסכול.

לפני כמה חודשים כשנסענו באוטו שאלת אותי פתאום : " אמא, אבא היה פעם בבטן של סבתא עירית?"

ועכשיו כשסבתא  מירה מבקרת אותנו את מדברת איתה ואיתנו על הנושא המון: "סבתא מירה היא אמא של אמא, וסבתא רבקה היא אמא של סבתא, ואמא הייתה בבטן של סבתא" ועוד ועוד...

אבל לפני כמה ימים קרה דבר שהרגיש לי מאוד חזק ומיוחד. טיילנו את, סבתא מירה ואני בחוף יפהפה שנקרא

Muir Beach ונמצא ב-Marin county צפונית לסן-פרנסיסקו. היה יום שימשי נהדר, טיילנו להנאתנו על החוף ובסוף עלינו על הגבעה לתצפית. את כבר היית עייפה, השעה התקרבה לשעת מנוחת הצהריים שלך ואז איבדת שיווי משקל ונפלת על שיח קוצני ונשרטת מעט באף ובפה. בכית הרבה וחיבקתי אותך ואמרת לי "אמא, אני רוצה שוב להיות תינוקת שלך" האמירה הזאת מאוד שכיחה אצלך, ואני אמרתי "בטח שאת תינוקת שלי, ואני אוהבת אותך" ואז אמרת "לא, אני רוצה לחזור ולהיות תינוקת בתוך הבטן שלך", אני עניתי "אי-אפשר לחזור לתוך הבטן אחרי שיוצאים, אבל אני פה איתך" ואת חזרת על בקשתך עוד כמה פעמים כשלבסוף שאלתי "את רוצה שאעטוף אותך בחיבוק שלי?" ואת ענית שכן ונכנסת עמוק לתוך זרועותי כשאני משתדלת לעטוף אותך מכל הכיוונים, נרגעת לאיטך וירדנו לנו חזרה אל האוטו ואל השינה.

הרבה פעמים אמרת שיש לך תינוק בבטן ודיברנו על כך שלילדות עדיין אין תינוקות בבטן, את גם אוהבת מאוד לשחק בבובות בצורת תינוק או לא, להניק אותם, לחתל אותם (בחיתול ומגבונים דימיוננים ופח אשפה דמיוני אליו זורקים את החיתולים המלוכלכים), לשיר להם שירי ערש, ללכת איתם במנשא מאולתר מהכפיה הלבנה שהבאנו פעם מסיני והיא מאוד שימושית בתור מנשא/שמיכה לתינוקות.

כל פעם התפקידים בין הבובות משתנים - הם אבא, אמא, סבתא, סבא והם מחליפים ביניהם את התפקידים.

היום בבוקר הדהמת אותנו באמירה חדשה בזמן ארוחת הבוקר, ישבנו ארבעתנו לשולחן- סבתא, את, אבא ואני ואת אמרת:

"סבתא כשאני אהיה גדולה ותהיה לי תינוקת בבטן והיא תיוולד אני רוצה שתיקני לה מתנות, אבוקדו וסושי מפלסטיק שהיא תוכל לשחק איתם ולהכניס אותם לפה".

והנה תמונות מאותו יום ב-Muir beach:

חוזרים לכאן ולעכשיו

בחודשים האחרונים היה לי קשה לשבת ולכתוב, הסיבות רבות - הרבה התרחשויות, התחלות חדשות, וגם הרצון שלי לתעד את מה שכבר היה מחד והרגשה של כורח ורצון לכתוב על מה שקורה עכשיו מאידך. 

אז כרגע מה שאני מרגישה שנכון לי הוא לחזור לכאן ולעכשיו. הסיבה העיקרית והחשובה היא כי את כל-כך מדהימה ויש כל-כך הרבה דברים נהדרים שקורים איתך עכשיו שאני רוצה לספר עליהם ולשמר אותם כאן בשבילך.

אז נגיד בקצרה סליחה ותודה לשלל החוויות עליהן לא הספקנו לספר. אני שולחת מיליון ברכות וחיבוקים לכל החברים הנהדרים שלנו שפגשנו בביקור בישראל ולמשפחה הקרובה והמורחבת שהזכירו לנו למה אנחנו רוצים לחזור. תודה על כל הרגעים הנהדרים, חוויות הקיץ והים, היציאות, ההיכרויות המחודשות עם עלמה, השיחות והתמיכה ברגעים הקשים. אנחנו אוהבים אתכם מאוד מאוד!!!

ישראל - סבתא עירית הגיעה

כשנחתנו בישראל סבתא עירית שלך עוד הייתה באוסטרליה עם בן הדוד של אנדי ועם עדעד ושון. את לא התפלאת כי ידעת שהיא שם ודיברת עימה פעמים רבות בסקייפ, השיחות האלה בהן ראית ושמעת לא רק את סבתא אלא גם את אנדי, עדעד ושון ואפילו פעם אחת את סבא אורי של אנדי ריגשו אותך מאוד ועד עכשיו כשאנחנו מדברים עם שלוחתנו בסידני את לפעמים שואלת איפה סבתא עירית. 

שבועיים וחצי אחרינו נחתה גם סבתא בארץ, ואחרי חניה של לילה בגבעת יערים שם התאחדה עם רותם שמאוד מאוד התגעגע אליה ופגשה לראשונה את עומר, הנכד הכי טרי שלה, היא הגיע באוטובוס לטבעון. להתרגשותך לא היה סוף - חזרת ושחזרת אחר-כך שוב ושוב: "סבתא ירדה מהאוטובוס, עם מזוודה גדולה, אבא עזר לה לסחוב את המזוודה - למה?" כשהגענו לבית של סבתא מירה וסבא שלומי בטבעון היית ברקיע השביעי - מוקפת בשלושה סבאים וסבתאות בבת אחת!!!

ושמחתך הייתה רבה ביותר כמובן .
תיק הקואלה והספר שקיבלת במתנה מצאו חן בעיניך מאוד, וקיבלת להפתעתנו בשלוה את העובדה כי סבתא המשיכה עוד באותו היום לרמת יוחנן.

למחרת נסענו לגולן והתאחדנו עם סבתא ושוב עם משפחת פלד וגם עם דיאנה. זו הייתה הפעם הראשונה מאז שהגענו לישראל בה ישנת במקום אחר ולא בבית של סבים בטבעון ולהפתעתנו זה עבר מאוד בקלות, כשדוד כרמי האהוב עליך מאוד ודודה ג'ין הגיעו למחרת לביקור כבר לקחת את כרמי לראות "החדר שלנו". ובקיצור בחושייך הכה בריאים הרגשת שאת במקום שתמיד יהיה חלק ממך ותמיד תהיי בו רצויה.

וכמובן שגם לדיאנה התחברת שוב ברגע ושמחת שתיכן הייתה רבה.

הצלחת אפילו לגרום לסבתא עירית לקחת הפסקה מעבודות הבית, בזכותך היא התפנתה להיות רק איתך ועם רותם ועומר ונתנה לדור ההורים לבשל ולסדר וכולם היו מרוצים מהסידור!

ביום שישי אחר הצהריים התארגנו לעליה לקבר של סבא עמרם, למשפחה שבארץ היה זה ביקור שגרתי שנערך בכל פעם שהם בגולן ולך אמרו כי "הולכים לסבא עמרם" אבא ואני לא הבנו בזמן עד כמה מבלבל המשפט הזה בעבורך, את ציפית לעוד סבא שלא ראית מזמן ומופיע שוב בחייך וכשהגענו לבית הקברות חווית אכזבה גדולה ופרצת בבכי, ההסבר כי רק הגוף של סבא באדמה והנשמה שלו תמיד איתנו גרם לך לבקש שיצא משם כי את רוצה לראות אותו. לאט לאט נרגעת והמשכנו לדבר על סבא אחר-כך ומאז, גם כאן הוא נושא קבוע לשיחות ואת  אוהבת מאוד לראות תמונות שלכם ביחד ולדבר עליו בזמן האוכל כשאת רואה את תמונתו שתלויה במטבח שלנו ולפעמים את פורצת בצחוק וכשאנחנו שואלים מה קרה? את אומרת "סבא עמרם אמר לי משהו מצחיק" או "סבא עמרם דיגדג אותי" וגם לפעמים את שואלת "סבא עמרם עבד עם שופלים? למה סבא עמרם אהב שופלים?"
אז הנה תמונה שלך עם סבא עמרם שאוהב אותך מאוד מאוד

הספקנו גם בהמשך הביקור לנסוע לעין שוקו שמתחת למבוא חמה בו ביקרת כבר בקיץ הראשון לחייך ונהנית מאוד הפעם, האטרקציה המרכזית הייתה הניסוי של דוד כרמי - "האם דגי זהב אוהבים ענבים?" והתשובה - בהחלט כן!!! את דיברת על הנושא עוד הרבה מאוד אחר-כך:)

עוד חזרנו לגולן בהמשך הביקור לזמן איכות עם סבתא ושאר המשפחה ועם טעם לעוד...

ישראל - סבתא מירה וסבא שלומי

כפי שכבר ציינתי בפוסט הקודם, החיבור שלך לסבים שלא ראית כל-כך הרבה זמן היה מיידי ומדהים, אני מאמינה שנפלאות הסקייפ עזרו, אבל בעיקר כי את חשה את אהבתם האינסופית אלייך ומקבלת אותה בשימחה רבה.

מהבוקר הראשון בו הגעת עייפה ומג'וטלגת רצית זמן סבים וכמה שיותר.   לטאטא את הרחבה בחוץ עם סבתא, לטייל, לקטוף שזיפים, לשמוע סיפורים מסבא, לשכשך בז'קוזי שתוכן במיוחד בשבילך עם שניהם.

להפתעתנו האדירה למחרת הגעתינו, כשאנחנו הלכנו לנו לנמנם בבוקר בשל הג'טלג את לא רק המשכת לשחק עם סבתא בחדוה אלא אפילו נתת לה להשכיב אותך אחר-כך ונרדמת בעצמך לכמה שעות. אנחנו התעוררנו אחר הצהריים ומאוד התפלאנו:)

פחות משבוע אחרי הגעתנו כבר נשארת עם סבתא יום שלם מהבוקר עד הערב, ישנת צהריים בלי בעיה, וכשסיפרתי לך יום קודם כי תישארי עם סבתא כל היום, אמרת באדישות "טוב, בסדר". כאילו זה ממש דבר שבשיגרה. בערב מצאנו אותך במצב רוח מצוין.

בבית של סבים ישנו רוב הביקור כדי לא להוסיף בלאגן לשיגרה שהתבלגנה גם ככה. נסענו ברחבי הארץ אך חזרנו לישו אצלם כל יום, חוץ מהפעמים בהן ישנו בגולן עליהן עוד יסופר. וכך קראת לחדר בו ישנת "החדר שלי" ולמיטה "המיטה שלי" בדיוק כמו כאן באוקלנד.

פעמים רבות ניצלנו את הבייביסיטר ויצאנו בערבים, ואת, גם אם התעוררת לרגע, ראית את סבים וחזרת לישון. ובכלל ישנת מצוין .

הספקת לבלות עם סבתא בים ובבריכה, לאכול עם סבים במסעדות והרבה ארוחות בבית ובגינה (עכשיו כא באוקלנד את מבקשת מאיתנו להוציא את שולחן האוכל למרפסת ולאכול בחוץ בהשראת ארוחות אלה), הרכבת המון פאזלים, יצרת בצבעים שונים ובפלסטלינה, שמעת המון סיפורים ושרתם המו שירים, טיילתם עם פפיה ואפילו הלכתם לסופר. פעמים רבות עשית אמבטיות עם סבים גם.

פיתחתם לכם שפה משלכם עם מילות ג'יבריש כמו "בוניני" וגם "פוניני" ומעניין היה לראות איך עם סבים יש לך שלל התנהגויות ומשחקים בלעדיים ושונים מאלה שיש לך איתנו. פעמים רבות ביקשת להיות עם סבים לבד ושההורים ילכו, כאילו נוצרת לך את הרגעים איתם. עכשיו שאת כאן את עושה אותו דבר כשאת מבקשת לדבר איתם לבד בסקייפ ועל כך עוד יורחב בפוסט חר.

ולסיכוום, מבחינתנו היו אלה רגעים קסומים המדגישים את היופי בקשר הרב-דורי, ולי הייתה תחושה של קשר מיסטי באויר, חיבור פורץ גבולות וזמנים, עמוק ועתיק יומין.

"לישראל ובחזרה" - או "הביתה ובחזרה לבית הזמני" סיפור בהמשכים...

שלום לך בלוג, זוכר אותי? זאת אני אמא של עלמה, לא הייתי כאן מזמן, התגעגעתי.

אז מה היה לנו? הרבה התרחשויות פקדו אותנו. אני חושבת שיוקדשו לנושא כמה פוסטים. אז בואו נתחיל:

הנסיעה:

עזבנו את אוקלנד ב-25/5 בצהרי היום, אלכס שארמו השרמנטי הידוע יותר במשפחתנו כ"השארמו של אבא" (הוא עובד עם אבא) הסיע אותנו ברוב אדיבותו במכוניתנו לשדה התעופה של סן-פרנסיסקו, בדרך לימדת אותו לשיר "אניה, אניה עם כנף כשל יונה" ושרנו את השיר שוב ושוב בחולפנו על ה"ביי ברידג'".  את כבר היית מאוד מוכנה לנסיעה, ומאוד התרגשת לפגוש סוף סוף את המשפחה והחברים בישראל.

הביטחון עבר יחסית בשלום, עלינו למטוס - בוינג 747 של לופטהנזה לפרנקפורט, מלא עד לאפס מקום עם הרבה תינוקות ופעוטות , אחרי כחצי שעה יידע אותנו הקברניט כי יש תקלה באחד ממיכלי הדלק של המטוס, הם מנסים לתקן, אולי יצליחו ואולי לא. האולי הזה נמשך שלוש שעות!!! את היית הילדה היחידה שלא בילתה אותן בבכי למרות המחנק ששרר במטוס (אי-אפשר היה להדליק את המיזוג) והציפיה המתמשכת והמראה. ההצטיידות בשלל תעסוקות הצדיקה את עצמה מאוד (חותמות, מדבקות, צבעים שונים, לוח ציור מחיק, ספרים כמובן והרבה הרבה אוכל). בסוף לשימחתנו הרבה הימראנו! וכך חלפו עלינו 14 שעות בתוך המטוס, ישנת 3 מתוכן באמצע הדרך ואת שאר הזמן העברת בציורים, הדבקות, סיפורים ועוד. הסרטים בד.ו.ד הנייד ובמסך המטוס ממש לא עיניינו אותך - אמרת "מה זה? אני רוצה חותמות".  וכך נחתנו בפרנקפורט הגשומה מאוד, מחוסרי שינה, ב-12:00 בצהריים. את נרדמת בטיולון שלך אחרי ביקורת הדרכונים והתעוררת ברכבת הנוסעת למרכז העיר בהתרגשות רבה - אתהרי מאוד אוהבת רכבות, המשכת להפתיע אותנו במצב הרוח המצוין והשפוי למרות הטילטולים וחוסר השינה - בהחלט התמודדת עם זה הכי יפה מבין שלשותנו. לפי התוכנית המקורית נסענו לכיוון הגנים הבוטנים שבתוכם חממות מקורות. לשימחתינו הרבה התוכנית עבדה - לאחר ריצה מרעננת בגשם שוטף מהתחנה עד לגנים, נכנסנו לחממות זכוכית עם צמחיה טרופית וקקטוסים ואפילו פינה לילדים עם ספרי טבע בתמונות ופינת ציור. כל-כך נהננו מהספרים עד שרשמנו את שמם ושם המחבר. ואת, כהרגלך עסקת שעה ארוכה בציור ועוד שעה ארוכה בשיטוט.

לאחר כשלוש שעות חזרנו למרכז העיר כדי לחפש אוכל. אכלנו ארוחת ערב נחמדה במסעדה טורקית (זה היה לפני המשט:)

וחזרנו לשדה התעופה, שם בילינו במעט דיוטיפרי והרבה מדבקות, היית הילדה היחידה בטיסה וזכית להרבה תשומת לב מהנוסעים האחרים שחיכו לבורדינג, עדיין שמרת על מצב רוח טוב. הטיסה הזאת התאחרה רק בשעה (בתוך המטוס משום מה) ואת נרדמת ברגע שהתישבת, עוד לפני ההמראה וישנת כמעט כל הדרך.

ב-4:00 בבוקר נחתנו סוף סוף בארץ המובטחת. סבתא מירה, סבא שלומי, הללי ועופר קבלו אותנו בחיבוקים ונשיקות ובלונים ואת מיד התחבקת והתנשקת והתישבת בחיקה של סבתא מירה שלא ראתה אותך שנה רצוף. 

בדרך לביתם של סבים, בעוד אנחנו המומים מבוקר המסין האביך של סוף מאי אחרי שבוע של גשם, נרדמת מיד אך התעוררת וכשהגענו וכל-כך התרגשת לראות את פפיה!!! מיד ביקשת לתת לה מהעוגיות שלה כמו שסבים עושים בסקייפ והיא מצידה הייתה מאוד מרוצה והתנהגה כאילו נסענו לשלושה ימים ולא לשנה (אסימון ההתרגשות ירד לה רק כמה שעות אחר-כך).

אחרי המפגש המרגש עם פפיה התפנית לסבים, טיטית עם סבתא את המרפסת בחוץ, שיחקתם, עשיתם אמבטיה ודיברתם רבות (גם עם סבא כמובן) ורק בסביות 9:00 בבוקר נרדמת (וישנת עד ארבע אחר הצהריים) בלילה כבר ישנת לילה מלא ובזאת נגמר הג'ט לג (שלך, שלנו נמשך עוד שבוע).

חברים

לא להאמין, פתאום זה קרה, יש לך חברים. עד לא מזמן היית עדיין בשלב בו המשחק לא היה ממש משחק חברתי עם ילדים אחרים אלא לידם, היכרת שמות של ילדים שנפגשת איתם הרבה, אך העיניין בהם לא היה רב יותר מדי והרבה פעמים המבוגרים היו קצת יותר מעניינים.
לפני חודשיים בערך, העיניין שלך בילדים שאת מכירה הלך וגבר. היה ברור פתאום כי יש ילדים שאת מחבבת במיוחד ומחכה לראות, ומדברת עליהם הרבה, וביקור של ילד בביתינו או שלך אצל ילד אחר הפך להיות אטרקציה אמיתית. לשמחתי בורכנו פה במבחר אינטרקציות מגוונות ודרכים בשבילך להכיר חברים.
ההיכרויות הראשונות שלנו היו בפארקים. את ג'ולי ובתה מארגו פגשנו ממש כשרק הגענו לכאן, ביולי, עוד לפני שעברנו לבית בו אנו גרים בפארק קולבי שמאחורי הבית חולים. ג'ולי המקסימה היא החברה הראשונה שלי כאן, ואת מארגו את מאוד אוהבת למרות שהיא קטנה ממך ב-10 חודשים. את מאוד רוצה לטפל בה תמיד, למשל להשקות אותה בבקבוק ואני מסבירה לך שהיא כבר גדולה ויכולה לשתות לבד:) את מדברת עליה הרבה ומתרגשת לפגוש אותה והיא לאחרונה גם התחילה לבקש להפגש איתך ולהגיד את שמך. לפני שבוע לג'ולי וג'ון אבא של מארגו היו סידורים דחופים אחר הצהריים ומארגו נשארה איתנו 3 שעות. הייתם מדהימות והזמן עבר ממש בכיף. אפילו העובדה שמארגו הייתה די הרבה אצלי בידיים לא הפריעה לך כלל! וכמובן שלא הפסקת לדבר על כך במשך שלושה ימים לפחות!
אז הנה תמונה מאותו היום, בה שתיכן בעיצומו של תרגיל יוגה:)

את לוקה ואת הוריו ברברה ודון הכרנו בקיץ כשעברנו לביתנו. הם גרים מרחק חמישה בתים מאיתנו ועברו לביתם ממש באותו הזמן. לוקה קטן ממך בחודשיים ויש ביניכם קשר מאוד מיוחדת, לשימחתנו הגדולה הקשר הוא גם בין ההורים, ואנחנו מאוד נהנים לבלות כולנו ביחד, ועושים את זה הרבה!!! את מדברת הרבה על לוקה, מבקשת ללכת אליו, שואלת איפה הוא כשאת לא איתו ומתכננת מה תעשו בפעם הבאה שתיפגשו, ולפי הסיפורים של ברברה זה הדדי בהחלט! אצל שניכם הרבה פעמים הדבר הראשון שאתם אומרים כשאתם פוקחים את העיניים הוא "איפה לוקה?" במקרה שלך ובמקרה שלו:
"will go Alma Shaga?"
אני מאוד נהנית להסתכל עליכם ביחד, מחליפים ביניכם צעצועים, יושבים ביחד ומנשנשים אוכל, מתחבקים, הולכים יד ביד ומתמודדים נהדר גם עם קשיים כמו צעצוע ששניכם רוצים למשל, ברוב הפעמים אתם פשוט מסתדרים בלי התערבות המבוגרים.
ביום ראשון האחרון היינו בבית של לוקה ומשפחתו לארוחת ערב, את, שלא כדרכך פרשת לאחר מספר דקות מהשולחן בעקבות לוקה ואנחנו המבוגרים המשכנו לאכול ולדבר בעוד אתם עורכים מרוץ צעצועי עץ מחוברים לחוט ברחבי הבית כשאת קוראת מדי פעם לעברו של לוקה:
"come Luca, come! "

זו תמונה שלכם מלפני שלושה חודשים בערך במטבח שלנו כשרקדתם בעוד ברברה ואנוכי הכנו אוזני המן:)

וזו תמונה מיום ההולדת של לוקה לפני חודשיים בערך.

 וכאן אתם שוטפים ידיים אחרי ארוחת ערב משותפת:

את ולוקה לק מקבוצת הילדים והאימהות הקטנה של השכונה שלנו, שחברים בה גם קלייר ואימה מישל וגבריאל (גייבי) ואימו רייצ'ל. גם אותם את רואה הרבה, פעם בשבוע בקבוצה ועוד פעמים מזדמנות בשכונה ומדברת עליהם הרבה. לגייבי יש אחות גדולה, טליה, היא בת 4.5 ואת מאוד מחבבת אותה וגם היא אותך.
הנה תמונה של שלושתכם מתפעלים מעוגת יום ההולדת של לוקה:

בימי שני אנחנו הולכות כמעט תמיד לרבוצת הילדים והאימהות בבית הכנסת הרפורמי שבקהילתו אנו חברים.שם יש לך חברים שאת תמיד מחכה לראות ומדברת עליהם, ארי (שאמא שלו דבי מארגנת את הקבוצה), אייזיק, אלינה, סם, סופיה (שאיתה ועם אימה שרה אנחנו נפגשות לאחרונה גם מחוץ לקבוצה), יונתן (שגם עם אימו אילית נפגשנו כמה פעמים בבתינו ובפארקים) ואשר שלאחרונה נפגשנו איתו ועם אחותו הקטנה דינה והוירו ג'נין ואהרון כמה פעמים במסגרות משפחתיות ואת מדברת עליהם הרבה מאז.
הנה תמונה שלך עם אשר ולוקה  משחקים אצלנו בסלון:

לשימחתינו הרבה בשנה הבאה את תלכי לגן שבבית הכנסת ואיתך יהיו שם ארי, סם, אלינה, אייזיק וסופיה, ככה שיש לך כבר בסיס נחמד של ילדים שאת מכירה מהקבוצה.

ואחרונים וחביבים, השכנים שלנו מהבית ליד, שזכינו לגור לידם. להורים קוראים ג'קי וג'ון ולילדים דייויס (בת 4.5) ואוריון (ראי) בן שנה ושבעה חודשים. אנחנו מאוד נהנים לבלות איתם יחד מתי שק יוצא, הם משפחה מקסימה ואת מאוד אוהבת ללכת אליהם ולארח אותם. דייויס מעבירה אלייך בגדים שקטנים עליה ולאחרונה נתנה לך ברוב נדיבותה את מיטת הבובות שלה שהיא כבר לא משתמשת בה. את מאוד אוהבת ללבוש את הבגדים שקיבלת ממנה ולשחק במיטה והגיד "מדייביס קיבלתי, דייביס חברה של עלמה". ראי לאחרונה, כמוך מאוד אוהב לטייל עם עגלת הבובות שלו, וזו תמונה מלפני כחודש בה נכנסתם יחד אלינו הביתה, אחרי שנפגשתם עם העגלות על המדרכה, ונהניתם ממרוץ עגלות סוער:)

ולסיכום זו אחת ההנאות הכי גדולות שלי בתור אמא, לראות אותך יוצרת קשרים עם בני גילך ומגלה את עולם החברים והקשרים, בדרכך המקסימה והמיוחדת.