אז נכון, כבר הגיע החורף, אבל מה לעשות שאני לא עומדת בקצב ונשארו עוד המו חוויות מהעונה המקסימה הזאת, הסתיו שמפאת קוצר הזמן עוד לא הספקתי לספר עליהן כאן.
תמיד אהבתי מאוד את הסתיו, בארצנו הקטנה הוא לא ממש קיים, יש איזה אוירה באויר ואולי איזה יומיים של אויר אחר בין החמסינים הנוראיים לשבירתם ושניה לפני החורף, כמה עצים שמשנים גוון במתינות, מעט עלים על הרצפה ובטבעון שלנו בנוסף לחצבים האצילים גם סיתווניות וכרכומים שאני כל-כך אוהבת.
אבא שלך ואני פיתחנו מסורת בשנים האחרונות לנסוע לחו"ל באוקטובר. זה רעיון מאוד מומלץ לדעתי מכמה סיבות: 1) זה לא בעונה כמעט בשום מקום ולכן לא צפוף, פחות יקר ורגוע. 2) בחצי הכדור הצפוני זה סתיו ואפשר להנות משלכת יפהפיה וממזג אויר מעולה! 3) תלוי בשנה העברית ובאורך הטיול, אבל בדר"כ זה מביא איתו פטור לפחות מחלק מחגי תשרי בארץ שבואו נודה בזה, הם מאוד צפופים...
לפני שנולדת הספקנו להיות בעונה הזו בנפאל, אמסטרדם, פראג, תורקיה, רומניה ואיטליה כשאת כבר היית בבטן. והשנה נפלה בחיקנו הזדמנות מיוחדת, להעביר את כל עונות השנה בארץ אחרת. הסתיו כאן יפהפה, צבעי שלכת מדהימים ואוירה מאוד מיוחדת. חודש לפני לפני ההלווין (ליל כל הקדושים) שחל בסוף אוקטובר, כבר החל שיגעון הדלעות. זו העונה שלהן וצבעיהן המשתלבים נהדר עם צבעי השלכת הפכו אותן לסמל הסתיו. הסופרים מלאים בהן בצורות וגדלים שונים ומשונים וכמעט בכל בית (כולל הבית שלנו) ניצבות דלעות בכניסה. לקראת החג הילדים גילפו בהן פרצופים שנוספו לשאר שלל הקישוטים.
אז שבוע לפני ההאלווין, נסענו לפסטיבל דלעות שנערך בעיירה קטנה צפונית לסן-פרנסיסקו בשם Half moon bay , מהשם אפשר כבר להבין שהיא יושבת על חוף הים.
יצאנו לדרך אחרי ארוחת בוקר, הדרך הייתה מאוד יפה, אומנם כביש מהיר אך נוסע בלב יער אלונים עם אגמים ללצידי הדרך. כשירדנו מהכביש המהיר אל הכביש התפתל מטה לכיוון העיירה מצאנו את עצמנו עומדים בפקק. מזל שהנוף היה כל-כך יפה וכלל נופי אוקיאנוס, מצוקים, שדות של חוות אורגניות ושל סוסים. עלמה דרשה בתוקף "מה מה" שאומר כבשים/עיזים ואנחנו ניסינו להסביר כי כנראה לא נראה היום "מה מה" אציין רק כי בהמשך תראו כי התבדנו).
כשהתחלנו לראות מחלון המכונית שדות של דלעת, הבנו שאנחנו כבר ממש קרובים.
אחרי עוד דקה נסיעה בערך הגענו לאזור מלא בדוכני מכירת דלעת, פעילויות לילדים, רכבות, משאיות עם חבילות חציר ודמויות מחופשות, סוסי פוני ועוד. עצרנו ושאלנו האם זה הפסטיבל ונאמר לנו שאלה רק שולי הפסטיבל הגדול שמתרחש במרכז העירה שנמצא עוד בערך מייל קדימה, הסתכלנו אחת על השניה והחלטנו שזה מספיק המולה והתרגשויות בשבילנו, אז חנינו.
אז ככה נראים שולי הפסטיבל:
הדבר הראשון שתפס את עינייך היו מספר רכבות צעצוע שנסעו על פסים שהוצבו ברחבי המתחם וביקשת לעלות. קנינו כרטיס לך ולאבא והתיישבתם בשמחה:
אני נשארתי לחכות לכם ולהפתעתי הרבה הופעתם לאחר כשלוש דקות בלי הרכבת. מסתבר שהרעיון שאמא תחכה לא מצא חן בעינייך וביקשת לרדת. הרכבת עצרה במיוחד בשבילך ובשביל אבא וחזרתם אליי.
המשכנו להסתובב במתחם ומהר מאוד גילינו את פינת הליטוף הקטנה, ובה - מה רבה השמחה "מה מה" או ליתר דיוק כבשים, עיזים וגם ארנבות ותרנגולות. לשימחתך לא היה גבול ובילית כחצי שעה רצוף בליטוף עדין והנאה גדולה.
הסתובבנו גם בין דוכני הדלעות ורכשנו כמה דלעות דקורטיביות קטנות ומאוד יפות שעדיין מקשטות את הסלון שלנו ואנחנו מקווים שאלה שלא נרקבו עדיין יהפכו בקרוב לרעשן כשהזרעים יתיבשו.
חזרנו לאוטו ועוד התלבטנו אם להמשיך לאירוע המרכזי בו היו מובטחות דלעות ענק, פינות איפור, תהלוכות תחפושות ושאר בלגן, התנועה ומרגשי החניה הענקיים שראינו כשנסענו לכיוון הכריעו את הכף והחלטנו להמשיך לכיוון הבית ולעצור בדרך לארוחת צהריים. לשם הגיוון לא נסענו חזרה באותו הכביש אלא ב-highway 1 שהיא בעצם לא כביש מהיר בכלל אלא דרך מדהימה לאורך האוקיאנוס. הקטע הזה כלל נסיעה על מצויקם מדהימים לוטי ערפל מעל לים שיורדים אל חופים מדהימים של גולשים, עם שבילי אופניים שהיו מלאים ברוכבים בשל מזג האויר הנהדר ועיירות קטנות על חוף האוקיאנוס. בחרנו לעצור באחת (נדמה לי שזו הייתה montara), מהן בשל שלט לביסטרו על המים. נכנסנו לעיירה ציורית ומדהימה עם "צימרים" קטנים וחלקות חקלאיות ובקציה מצוק מעל האוקיאנוס שהיה כולו מכוסה בערפל. ישבנו בפנים עם נוף משקיף לים, שתינו בירה ואכלנו שרימפס ו-fish and chips טעימים מאוד. אחר-כך ירדנו לקומה התחתונה בה ישבו אנשים עם שמיכות ובירות והביטו על גלי האוקיאנוס ממרפסת ענקית.
חזרנו הביתה, עוד נסיעה יפה של 45 דקות, ואת נרדמת מהר מאוד במיטתך, מלאת חוויות.
