יום שישי, 14 במאי 2010

חברים

לא להאמין, פתאום זה קרה, יש לך חברים. עד לא מזמן היית עדיין בשלב בו המשחק לא היה ממש משחק חברתי עם ילדים אחרים אלא לידם, היכרת שמות של ילדים שנפגשת איתם הרבה, אך העיניין בהם לא היה רב יותר מדי והרבה פעמים המבוגרים היו קצת יותר מעניינים.
לפני חודשיים בערך, העיניין שלך בילדים שאת מכירה הלך וגבר. היה ברור פתאום כי יש ילדים שאת מחבבת במיוחד ומחכה לראות, ומדברת עליהם הרבה, וביקור של ילד בביתינו או שלך אצל ילד אחר הפך להיות אטרקציה אמיתית. לשמחתי בורכנו פה במבחר אינטרקציות מגוונות ודרכים בשבילך להכיר חברים.
ההיכרויות הראשונות שלנו היו בפארקים. את ג'ולי ובתה מארגו פגשנו ממש כשרק הגענו לכאן, ביולי, עוד לפני שעברנו לבית בו אנו גרים בפארק קולבי שמאחורי הבית חולים. ג'ולי המקסימה היא החברה הראשונה שלי כאן, ואת מארגו את מאוד אוהבת למרות שהיא קטנה ממך ב-10 חודשים. את מאוד רוצה לטפל בה תמיד, למשל להשקות אותה בבקבוק ואני מסבירה לך שהיא כבר גדולה ויכולה לשתות לבד:) את מדברת עליה הרבה ומתרגשת לפגוש אותה והיא לאחרונה גם התחילה לבקש להפגש איתך ולהגיד את שמך. לפני שבוע לג'ולי וג'ון אבא של מארגו היו סידורים דחופים אחר הצהריים ומארגו נשארה איתנו 3 שעות. הייתם מדהימות והזמן עבר ממש בכיף. אפילו העובדה שמארגו הייתה די הרבה אצלי בידיים לא הפריעה לך כלל! וכמובן שלא הפסקת לדבר על כך במשך שלושה ימים לפחות!
אז הנה תמונה מאותו היום, בה שתיכן בעיצומו של תרגיל יוגה:)



את לוקה ואת הוריו ברברה ודון הכרנו בקיץ כשעברנו לביתנו. הם גרים מרחק חמישה בתים מאיתנו ועברו לביתם ממש באותו הזמן. לוקה קטן ממך בחודשיים ויש ביניכם קשר מאוד מיוחדת, לשימחתנו הגדולה הקשר הוא גם בין ההורים, ואנחנו מאוד נהנים לבלות כולנו ביחד, ועושים את זה הרבה!!! את מדברת הרבה על לוקה, מבקשת ללכת אליו, שואלת איפה הוא כשאת לא איתו ומתכננת מה תעשו בפעם הבאה שתיפגשו, ולפי הסיפורים של ברברה זה הדדי בהחלט! אצל שניכם הרבה פעמים הדבר הראשון שאתם אומרים כשאתם פוקחים את העיניים הוא "איפה לוקה?" במקרה שלך ובמקרה שלו:
"will go Alma Shaga?"
אני מאוד נהנית להסתכל עליכם ביחד, מחליפים ביניכם צעצועים, יושבים ביחד ומנשנשים אוכל, מתחבקים, הולכים יד ביד ומתמודדים נהדר גם עם קשיים כמו צעצוע ששניכם רוצים למשל, ברוב הפעמים אתם פשוט מסתדרים בלי התערבות המבוגרים.
ביום ראשון האחרון היינו בבית של לוקה ומשפחתו לארוחת ערב, את, שלא כדרכך פרשת לאחר מספר דקות מהשולחן בעקבות לוקה ואנחנו המבוגרים המשכנו לאכול ולדבר בעוד אתם עורכים מרוץ צעצועי עץ מחוברים לחוט ברחבי הבית כשאת קוראת מדי פעם לעברו של לוקה:
"come Luca, come! "


זו תמונה שלכם מלפני שלושה חודשים בערך במטבח שלנו כשרקדתם בעוד ברברה ואנוכי הכנו אוזני המן:)


וזו תמונה מיום ההולדת של לוקה לפני חודשיים בערך.

 וכאן אתם שוטפים ידיים אחרי ארוחת ערב משותפת:





את ולוקה לק מקבוצת הילדים והאימהות הקטנה של השכונה שלנו, שחברים בה גם קלייר ואימה מישל וגבריאל (גייבי) ואימו רייצ'ל. גם אותם את רואה הרבה, פעם בשבוע בקבוצה ועוד פעמים מזדמנות בשכונה ומדברת עליהם הרבה. לגייבי יש אחות גדולה, טליה, היא בת 4.5 ואת מאוד מחבבת אותה וגם היא אותך.
הנה תמונה של שלושתכם מתפעלים מעוגת יום ההולדת של לוקה:



בימי שני אנחנו הולכות כמעט תמיד לרבוצת הילדים והאימהות בבית הכנסת הרפורמי שבקהילתו אנו חברים.שם יש לך חברים שאת תמיד מחכה לראות ומדברת עליהם, ארי (שאמא שלו דבי מארגנת את הקבוצה), אייזיק, אלינה, סם, סופיה (שאיתה ועם אימה שרה אנחנו נפגשות לאחרונה גם מחוץ לקבוצה), יונתן (שגם עם אימו אילית נפגשנו כמה פעמים בבתינו ובפארקים) ואשר שלאחרונה נפגשנו איתו ועם אחותו הקטנה דינה והוירו ג'נין ואהרון כמה פעמים במסגרות משפחתיות ואת מדברת עליהם הרבה מאז.
הנה תמונה שלך עם אשר ולוקה  משחקים אצלנו בסלון:


לשימחתינו הרבה בשנה הבאה את תלכי לגן שבבית הכנסת ואיתך יהיו שם ארי, סם, אלינה, אייזיק וסופיה, ככה שיש לך כבר בסיס נחמד של ילדים שאת מכירה מהקבוצה.

ואחרונים וחביבים, השכנים שלנו מהבית ליד, שזכינו לגור לידם. להורים קוראים ג'קי וג'ון ולילדים דייויס (בת 4.5) ואוריון (ראי) בן שנה ושבעה חודשים. אנחנו מאוד נהנים לבלות איתם יחד מתי שק יוצא, הם משפחה מקסימה ואת מאוד אוהבת ללכת אליהם ולארח אותם. דייויס מעבירה אלייך בגדים שקטנים עליה ולאחרונה נתנה לך ברוב נדיבותה את מיטת הבובות שלה שהיא כבר לא משתמשת בה. את מאוד אוהבת ללבוש את הבגדים שקיבלת ממנה ולשחק במיטה והגיד "מדייביס קיבלתי, דייביס חברה של עלמה". ראי לאחרונה, כמוך מאוד אוהב לטייל עם עגלת הבובות שלו, וזו תמונה מלפני כחודש בה נכנסתם יחד אלינו הביתה, אחרי שנפגשתם עם העגלות על המדרכה, ונהניתם ממרוץ עגלות סוער:)



ולסיכום זו אחת ההנאות הכי גדולות שלי בתור אמא, לראות אותך יוצרת קשרים עם בני גילך ומגלה את עולם החברים והקשרים, בדרכך המקסימה והמיוחדת.

יום שבת, 17 באפריל 2010

למה?

קשה לי להצביע מתי זה קרה בדיוק, בערך לפני חודש זה התחיל, בהתחלה אלה היו פעמים ספורות ומהוססות "למה?" זרקת לאויר ולעיתים לא היה ברור על מה ומדוע, מין שאלה כללית קיומית. מיום ליום זה הלך והתחזק ועכשיו כשהדיבור שלך הולך ונהיה שלל משפטים מורכבים זה אחרי זה, את מוצפת שאלות כל הזמן, כמה דוגמאות מהיום:
"אמא, למה אבא עובד בחדר למטה?" "אמא למה הכלב פוחד כשמרימים אותו?" אימא, למה יש פרחים חדשים בגינה?" "אמא, למה צריך לשטוף ידיים אחרי שמנגבים פיפי?"
ואני מנסה כמיטב יכולתי לענות, תשובות קצרות וברורות מצד אחד ומצד שני אינפורמטיביות מספיק, ובדרך כלל כמובן כל תשובה מביאה איתה שאלה חדשה. 
את בהחלט גורמת לי לחשוב על הרבה דברים שלכאורה מובנים מאליהם מחדש, מתנה נהדרת, בייחוד כשיש צורך לפשט את ההסברים, ולפעמים זו פשוט מראה שמשקפת כמה את מבינה את הדברים כפשוטם וכמה ההסברים שלנו יכולים ללקות בחסר. והנה דוגמא מצוינת:
כל פעם ששאלת אותי למה צריך לשטוף ידיים אחרי שמנגבים את הפיפי והטוסיק הסברתי לך שיש יצורים קטנים שלא רואים שקוראים להם חידקים שנמצאים בקקי ויכולים לעשות אותך חולה אם לא נשטוף ידיים. בנוסף לכך שאלת אותי למה מצחצחים שיניים והסברתי שיש בפה חיידקים ושאם לא נצחצח איניים יהיה חור כואב בשן. המסקנה שלך לא איחרה לבוא "אמא, לעלמה יש קקי בשיניים". ואז כבר התפתחה השיחה לכך שיש הרבה סוגים שונים של חיידיקים:)
אין ספק כי לעיתים אני מתעייפת, זו משימה לא קלה להסביר כל הזמן, אבל אני משתדלת מאוד לענות ברצינות וסבלנות גם ברגעים הקשים, את הרי פשוט כל-כך  רוצה ללמוד!
ועוד דבר שהשלב שאת נמצאת בו מלמד אותי ביתא שאת את מה שתמיד ידעתי - יש הרבה מאוד דברים אותם אני לא יודעת ועליהם אין לי תשובות ולשמחתי הרבה יש לי עוד הרבה מה ללמוד! (אחרת היה מאוד משעמם לא ככה?)
אז תמשיכי לשאות עוד ועוד יפה שלנו, ואנחנו נמשיך להתשדל ולענות כמיטב יכולתינו, ללמד וללמוד ממך כל הזמן.



התמונות צולמו בגינה שלנו לפני כחודשיים

יום חמישי, 15 באפריל 2010

בלי חיתולים!!!













יפה שלי, זרם החיים שלנו שטף ממני את הזמן והכוחות לכתיבה בזמן האחרון, ויש כל-כך הרבה לספר. את צומחת ומתפתחת בצורה מופלאה ומהירה, קשה לי לבחור ממה להתחיל, אז אתחיל מאחד השינויים הכי מרגשים שקרו באחרונה - את כבר שבועיים וחצי בלי חיתולים!!! למרות שזה כבר נהיה טבעי אני עדיין מתקשה להאמין.
ההתידדות שלך עם השירותים התחילה בעצם כבר מזמן, לפני כ-8 חודשים, מעט אחרי שעברנו לביתנו הנוכחי קנינו סיר (שאנחנו קוראים לו פשוט "השירותים של עלמה") העמדנו אותו ליד האסלה ובו זמנית הוצאנו מהארגזים את "סיר הסירים". להפתעתינו לאחר הפעם הראשונה בה קראנו את הספר מיד החלטת לנסות וגם עשית פיפי בשירותים שלך. יום אחר-כך כבר עשית קקי בחוץ לבקשתך (על חופו של אגם טמסקל שבשכונתינו) ומאז בערך פעם ביום ביקשת לשבת על השירותים ולעשות פיפי (בדרך-כלל אחרי האמבטיה). אז היה קיץ, אבל לא הרגשנו שאת ממש בשלה לגמילה אלא רק מתנסה והשפה שלך עוד לא הייתה מספיק מפותחת ובמיוחד הרגשנו שרק עברת כל-כך הרבה שינויים ולא רצינו להלחיץ. אחר-כך בא החורף ועכשיו עם בוא האביב פתאום היית מוכנה. אז...לפני שלושה שבועות בערך, כשטיילנו עם לוקה וברברה בגן החיות של אוקלנד. פתאום באמצע השביל הורדת את המכנסיים ואת החיתול והכרזת - אמא פיפי! אני ניגשתי והורדתי לך את הנעליים ואת פשוט קרעת ופישפשת להנאתך באמצע השביל (האמריקאים העוברים והשבים היו קצת מופתעים ועובדת של גן החיות העירה לי שלא מומלץ ללכת יחפים בגן החיות בשל סכנת זיהומים) אבל את ואני וגם ברברה ולוקה היינו גאים מאוד ומופתעים מאוד כאחד. אני הרגשתי כי את אומרת ברור מאוד שהגיעה הזמן. למחרת הלכנו עם קבוצת האימהות של השכונה (עליה עוד יסופר) לאגם טמסקל המפורסם (כנראה שהוא מחובר בקשר ישיר לגמילה שלך מחיתולים), היה יום שמש חמים ומקסים ואת פשוט התרוצצת לך עירומה ועשית פיפי וקקי כאבת נפשך (וכמובן הכרזת על כך כל פעם ובין לבין טיפסת על סככת המציל הריקה לגובה רב ולהשתאות האימהות האחרות שלא לרגילות כמוני לטיפוסייך הנועזים). בדרך הביתה היית רטובה ומלאה בחול, ערומה ומרוצה והחלטתי שנשב בלי חיתול באוטו (זו נסיעה של שתי דקות) ואז כבר ממש נפלה ההחלטה בהתיעצות עם אבא כמובן החלטנו לנסות להיות בלי חיתולים. למחרת רכשנו גם תחתונים לשמחתך והתרגשותך הרבה.
השבוע הראשון  היה מאתגר, היו מדי פעם פיספוסים, להפתעתינו יותר בקקי מבפיפי והיה לך קשה להבדיל מתי את צריכה מה. אני גם הייתי צריכה ללמוד את קאורדינציית העשיה והעזרה. יש לך שני שירותים - האדומים מאיקאה (סיר פשוט, קל ומומלץ) שיושב למטה (השירותים שלנו למעלה) ובא איתנו עכשיו לכל מקום. למעלה יש לך את "השירותים של הגדולים" כהגדרתך, מושב קל ופשוט שאת מאוד אוהבת גם וגם נהנית להוריד אותו ולשים בצד כל פעם לאחר השימוש:)
אז כמובן בשבוע הראשון השתדלנו למצוא את האיזון בין שהיה רבה בבית כדי לא להלחיץ לבין התנהלויות אחרות, עשינו הרבה טיולים בשכונה (את מאוד אוהבת "להשקות" את גינות השכנים), מזל שיש לנו חברים טובים שגרים קרוב, וגם הזמנו אנשים אלינו ככה שכן תיזכי לחברת אחרים למרות "עוצר הנסיעות". 
אחרי כשבוע כבר לא היו פיספוסים וראינו כי את קמה כל יום משנת הצהריים עם חיתול יבש ומיד מבקשת ללכת לשירותים לעשות פיפי. 



עכשיו הגענו למצב המדהים, בו חזרנו לשיגרה רגילה, נסיעות, חוגים, קניות חברים, ואת מסתדרת, אומרת בזמן ונהנית מאוד מהעצמאות החדשה. אנחנו שמים חיתול רק בלילה, כי את עוד קמה רטובה מעט, למרות שמיד את מבקשת ללכת לשירותים ועושה פיפי. לא בוער...
אנחנו גאים בך כל-כך ועוד יותר חשוב, את מאוד גאה בעצמך!
וכן, כנצר מכובד למשפחת פונדק את כבר "קוראת" בשירותים:)



יום ראשון, 4 באפריל 2010

חוויות סתיו פרק שלישי - טיולים "בשכונה" (זנב אחרון מהסתיו)


בחודש נובמבר, הספקנו לערוך כמה וכמה טיולים מהנים בסביבתנו הקרובה, דהיינו לא יותר מ-20 דקות נסיעה מביתנו. הגשמים הראשונים כבר ירדו וכמו בארץ התחיל הירוק...
באחת השבתות נסענו לפארק האזורי טילדן אשר נמצא מזרחית לברקלי ולצפון אוקלנד וגובל באוניברסיטה ובשכונות הצפוניות של ברקלי. (ומאז חזרנו לשם עוד פעמים רבות) התחלנו את הטיול ב:
"Little farm"
זו חווה שנבנתה בשנות החמישים למטרות חינוכיות והיא נמצאת בתוך פארק טילדן. יש בה חיות חווה - תרנגולות, אווזים, ארנבות, פרות, כבשים, עייזם וחזירים (כאן זה בקונצנזוס), היא פתוחה בחינם לקהל הרחב ואפשר להביא מהבית חסה או עלי סלרי ולהאכיל את החיות. אין סק שזה אחד המקומות האהובים עלייך ביותר,השבוע התחלת להגיד "חווה" ואת אומרת כבר הרבה שמות של חיות בעברית ובאנגלית (בדר"כ אחד אחרי השני בתרגום סימולטני ועם הקול הנלווה) ואתמול בערב אמרת פתאום אחרי ארוחת הערב "גן חיות, לא, סגור, לילה" ואחרי מעט מחשבה: "חווה, לא, סגור, לילה". כל-כך כיף איך מיום ליום את יכולה לבטא את עצמך יותר במילים ולשתף אותנו במה שעובר במחשבותייך.

מביקור לביקור את נהיית יותר נועזת בהאכלת החיות, בהתחלה ביקשת שאני אאכיל את כל החיות ואת רק הסתכלת, אחר-כך האכלת את העיזים והכבשים והאווזים, אך הפרות נראות לך מאיימות מדי ועכשיו את כבר מאכילה את כולם בהתלהבות רבה. אז הנה כמה תמונות שלך עם חיות החווה:

 

  

  

 


אחרי הביקור בחווה באותו יום בנובמבר המשכנו לאטרקציה נוספת בטילדן פארק:
 "the steam train"
רכבת קיטור מנייטורית סטייל מחפשי הזהב מהמאה ה-19, שנוסעת דרך נופי מפרץ סן-פרנסיסקו המרהיבים ויערות הסאקויה. לפי התמונות אפשר לראות כמה נהנית:








ועוד אחד לסיום - טיול לבריונס פארק:

עוד טיול סתיו קטן ונחמד בו חצינו את המנהרה שליד ביתנו אל מעבר לגבעות ולמפרץ (נשמע ארוך אבל לוקח 10 דקות) אל אקלים שונה מאוד, יותר קר בחורף וחם מאוד בקיץ ובו יערות אלונים, פרות באחו וגבעות ירוקות (מזכיר למשהו איזה מקום בישראל?) אכן, הרגשנו בבית. היה מקסים ואת נהנית לראשונה בחייך להסתכל במשקפת. זכינו לראשונה גם לחזות בשפע הפטריות המדהים שיש כאן בחורף ולהצטער שאנחנו לא יודעים לזהות כאן כלום, אז לפחות צילמנו אותן:) ונהנו מהאוריה הקסומה שהן הישרו עלינו.
דרך אגב, על הבינדי שבתמונות עוד לא סיפרתי, לפני כ-4 חודשים, את מצאת בארון שלנו את קופסת הבינדים (מדבקה של נשים הודיות שמסמלת את העין השלישית) שהבאתי מהודו לישראל ומשם לכאן במחשבה על פורים עתידיים, ומאז ביקשת אחד כל יום, היו שלל צבעים וצורות שהלכו ואזלו עד שנשארו רק עיגולים אדומים שגם בהם התמדת עד שלאחרונה (לפני שבועיים בערך) נמאס לך. כמובן שבברקלי ממש לא התפלאו:) זה בדיוק המקום להסתובב בו עם בינדי באופן יומיומי.










יום ראשון, 7 בפברואר 2010

את בת שנתיים



את בת שנתיים!!!
אני אוהבת אותך כל-כך כל-כך כל-כך, יותר ממה שתיארתי או חלמתי אי פעם. את מדהימה אותי יותר מיום ליום , להיות אמא שלך זו פשוט המתנה הכי גדולה שקיבלתי.
הימים איתך מלאים שימחה, כל פרט קטן בעולם כמו עלה שנשר על המדרכה, סנאי שמטפס על עץ, מכונית שעוברת ברחוב או סתם איש שאנחנו לא מכירות שעבר לידינו הוא האירוע המסעיר ביותר בעולם. כל-כך כיף לגרום לך לצחוק, יש לך את הצחוק הכי ממכר בעולם.
המחוות שלך מקסימות אותי כל יום מחדש - הפרצופים שאת עושה לראי ולהשתקפותך בחלון בעת ארוחת הערב, תנועות הריקוד שלך, שפת הסימנים המיוחדת שהמצאת לגמרי בעצמך, הריצה המתוקה שלך, ההליכה הבוטחת ולפעמים גם מענטזת והשליטה הנהדרת שלך בגופך כשאת מטפסת ומגיעה לכל מקום אפשרי (כיסא האוכל שלך, הספות הכורסאות, מתקנים בפארק ועוד ועוד).
כל-כך כיף לעשות איתך יוגה ולראות את התנועות המדהימות והטבעיות של גופך, לשחק איתך בהליכת הקופים שלנו, להפוך אותך כשאת מתפוצצת מצחוק ולהתבונן איך את נהנית להשתולל עם אבא שלך.
החיבוקים והנשיקות שלך הם הכי נהדרים בעולם ובזמן האחרון את מעניקה אותם בכזו נדיבות לאבא, לי, לבובות, לסבא שלך שבא לך במתנה ליום ההולדת, לחברים בגילך, לחברים ומשפחה דרך הסקייפ...
ההתלהבות שלך ממוסיקה הריקוד והשירה מקסימים אותי כל יום מחדש, וכשאת שרה פתאום קטעים משירים, מילים ומנגינה אני פשוט נמסה והריקודים עם העינטוזים המתוקים, ההסתבבויות והדיולגים ורקיעות הרגליים. כל-כך יפה לראות אותך רוקדת ככה סתם בבית, עם או בלי מוסיקה ובשיעורי המוסיקה כמובן (עם המורה בת')
אני אוהבת לראות אותך ישנה, מכורבלת בשמיכה האהובה שלך, ראש על הכרית שאת כל-כך קשורה אליה, וכל-כך מתוק לראות איך כל פעם שמציצים לחדר את נמצאת בנקודה אחרת במיטה וכמובן בתנוחה שונה לחלוטין.
הריכוז שלך מדהים אותי, אני נפעמת כל פעם מחדש כשאת מבלה יותר מחצי שעה רצוף בציור בצבעי ידיים, השחלת חרוזים, משחקי דמיון במטבח שלך, עשיית עוגות חול/חצץ/מים, האזנה לספר.
התכנונים שלך על מה מתחשק לך ללבוש, האביזרים שאת מתאימה לעצמך (נעליים, בינדי למצח, תיק וכו וכו) לא מפסיקים להדהים אותי, את בוחרת לך בגדים כל יום בנחישות מדהימה ולא מתלבטת יותר משניה.כבר יש לך טעם משלך ורצונות כל-כך כל-כך ברורים.
האהבה האדירה שלך לאוכל היא פשוט כיף צרוף, זה אושר לראות אותך מנסה כל אוכל חדש שאת פוגשת כמעט, את שואלת "מה זה?" וכשאת מקבלת תשובה מיד מכניסה לפה כדי לטעום. לראות את ההתרגשות שלך כשהולכים לאכול במסעדה וה"וואו" שאת אומרת כשמגיע האוכל. והכי הכי כיף - לבשל לך ולראות אחר-כך איך את אוכלת בהנאה וכמובן כמובן לבשל ולאפות איתך ביחד!

המשפטים הנהדרים שלך שמתשתכללים מיום ליום, למשל אתמול בהשראת קיראה בספר "דירה להשכיר": "עלמה גרה בבית, עלמה, אבא, אמא, סבא" וכאן עצרת ואמרת "ג'ון?" שהוא הקבלן שמשפץ אצלנו את הקיר החיצוני של הבית. המילים החדשות שממלאות עכשיו כל יום, למשל המתכון שנתת לי לבצק של החלה שאפינו יחד ביום שישי: "בצק - מלח, קמח, דבש, ביצה, מים".

העיניין שאת מגלה לחברים בגילך, כשמשהו שחיכית לו לא מגיע לקבוצה את שואלת עליו, ואחרי שחוזרים הביתה באותו יום את מתעניינת "ארי איפה?" "לוקה איפה?" ובזמן האחרון את גם אומרת: "בבית, לא פה"

הקשר שלך לבעלי חיים והאהבה שלך אליהם מאוד מרגשים, את כמובן מדברת המון על פפיה ומבקשת לראות אותה כליום בסקייפ אצל סבתא עירית - "פפיה, סבתא, הלו" וכמה פעמים ביום את מביאה את הטלפון שלך, לוחצת על הכפתור של הצלצול ומבקשת שאני אדבר עם פפיה "אמא פפיה הלו" ומקשיבה "לשיחה". שיחות דומות את מנהלת עם כרמי ואשפי החתול ונטלי הכלבה לה את רוקאת "הב, כלבה". את עדיין מדברת עליהם הרבה מאז הביקור בקולורדו.
גם את החתולה הג'ינג'ית של אחד השכנים שבאה לבקר אתנו הרבה את מאוד אוהבת, מתלטפת ומתחבקת איתה ומביאה לה מהצעצועים שלך לשחק ותמיד שולת אח"כ "מיאו, איפה?".
וכמובן שכל ביקור בגן החיות או בחווה הקטנה שבפארק טילדן בה את מאכילה את העיזים והפרות הוא חוויה שמדובר בה לפחות שבוע לאחר מכן.


הרבה פעמים לפני שאנחנו נרדמים אבא שלך ואני תוהים איך יצאה לנו ילדה כזאת כזאת מדהימה וכל אחד מאיתנו לחוד מודה כי את מעל ומעבר לכל מה שיכולנו לצפות  , אבל תזכרי תמיד, רק תמשיכי להיות נהדרת כמו שאת, את לא צריכה לעמוד בשום ציפיות. אנחנו אוהבים אותך כמו שאת, כי את שלנו, ורוצים שתהיי מאושרת ותמצאי את הדרך שלך בעולם.

בכל יום שעובר אני תמהה - את רק נהיית יותר ויותר מקסימה, מלאת מחות כובשות לב, סקרנית , בעלת תובנות מעולם הרגש והמחשבה. ואז אני מזכירה לעצמי כי רק אתמול רציתי להקפיא אותך כמו שאת כי היית כל-כך נהדרת, איזו אשליה, הנה קמנו בוקר חדש ואת ממשיכה להשתנות, לצמוח ולגדול והופכת לנהדרת עוד יותר אפילו.

אז לנו נשאר רק להיות שם איתך, ללוות אותך בצמיחה הנהדרת, להוות לך עוגן ובסיס שתוכלי לצאת ממנו למחקרייך על העולם שבחוץ ושבפנים.

תמשיכי, לגדול, לצמוח ולפרוח אוצר שלי, אהובה שלי, יום הולדת שמח, נשיקות ויבוקים מפה לפחות עד לירח!!!

 

  

  

  

  

 

יום שלישי, 12 בינואר 2010

המשפטים המקסימים שלך






הערב דיברתי עם אבא וסיפרתי לו כמה מהשפטים הנבחרים שאמרת היום. החלטנו שזה הפוסט הכי חשוב עכשיו, המשך תיאורי ההרפתקאות והטיולים יחכו, כי ההרפתקה של התפתחות השפה היא כרגע כל-כך סוערת ומקסימה! את בשטף של כמה מילים חדשות כל יום והתחלת לבנות משפטים של שלוש מילים שהם באמת משובבי נפש (לפעמים עושה חשק להקפיא את הרגע ולשמור על השפה הנהדרת והיחודית שלך)
אז הנה כמה דוגמאות:
אתמול נסענו הביתה בצהריים וראינו משאית גוררת רכב שהתקלקל "אה זה?" שאלת ואני אמרתי "זה רכב שלא יכול לנסוע כי יש לו בעיה והמשאית גוררת אותו למוסך" מהרגע הזה ועד שהגענו הביתה חזרת ואמרת "אוטו בעיה לא" וכמובן עשית תנועות של נסיעה עם כל הגוף.
היום כשקמת משנת הצהריים וראית את הגשם בחלון אמרת "עננים מים גשם" ומיד ביקשת שנשיר את "גשם גשם משמים" ופצחת בריקוד ובמחיאות כפיים.
כשאבא יוצא בבוקר לעבודה את אומרת: "אבא זז ביי" בגלל שאבא שלך אומר הרבה פעמים "אני זז לעבודה" זו הפכה להיות המילה המיוחדת שלך לכך שאבא הלך.
את אוהבת להחביא דברים ולהגיד: "כף איפה?" למשל כשאת מחביאה את הכף שלך באמצע האוכל.
את גם אוהבת ללוות סיפורים בהערות שלך, למשל בסיפור "האריה שאהב תות" את אומרת : "אריה תות הממ (אוכל) אין"
וכשאת משכיבה את בובת התינוקת שלך לישון (עם שמיכה ומוצץ) את אומרת "עלמה בייבי לילה" (כן,יש גם כמה מילים חדשות באנגלית כמו בייבי למשל)"
אז לילה טוב נהדרת שלנו, מחכים כבר לשמוע איזה הפתעות את מכינה לנו למחר...

יום ראשון, 10 בינואר 2010

חוויות סתיו פרק שני - האלווין (ליל כל הקדושים)




אז לקראת סוף אוקטובר הגיע ההאלווין (ליל כל הקדושים) זה בעצם הפורים של האמריקאים, חג שמקורו, כמו רוב החגים פגני כנראה, מין לילה שבו המתים עולים מקבריהם וכולם מתחפשים וקשה להבחין בין השייכים לעולם המתים ולעולם החיים.
הגירסה האמריקאית של ימינו קשורה בעיקר לתחפושות וממתקים וגם למסורת היפה של קישוט הבתים בדלעות מגולפות ולא מגולפות.
כחודש לפני החג כבר החלו ההכנות כאן, כל החנויות מכרו דלעות, כל הבתים היו מקושטים, חלקם בתפאורות אימה שהלכו והשתכללו עם התקרב החג.
אנחנו חגגנו בשתי דרכים מאוד מהנות.
בסוף השבוע לפני החג הייתה יום הולדת שנה למרגו הבת של ג'ולי וג'ון החברים המקסימים שפגשנו כאן. הם גרים קרוב אלינו והקשר התחיל כבר ביולי, כשפגשנו במקרה את ואני את מרגו וג'ולי ב"קולבי פארק" שמאחורי בית החולים. אז עוד לא גרנו בשכונה אפילו, היום הפארק נמצא במרחק 20 דקות הליכה מאיתנו והוא אחד "הקבועים שלנו". ה"קליק" היה מיידי והחלפנו מספרי טלפון ואני מודה מאוד על הרגע הזה כי ג'ולי היא חברה מקסימה ופתוחה וכיף לנו מאוד לבלות איתם.
יום ההולדת נחגג בגן החיות לאוקלנד, שאליו אנחנו מנויים ולבושתי עוד לא יצא לי לכתוב פוסט על ביקורינו שם.  היה בו אירוע לכבוד החג שנקרא
"boo at the zoo"
הוא כלל חלוקת תחפושות, רכיבה חינם במתקנים, האכלת החיות שלכן היו מאוד פעילות באותו יום ועוד.
את בחרת לך השנה תחפושת של ג'ירפה,  מה שמאוד התאים לאירוע, אבל לא רצית ללבוש אותה באותו יום.   מכובע מכבי האש שחילקו באירוע דווקא מאוד התלהבת והלכת איתו רוב הזמן:



אחר-כך המשכת ללבוש אותו גם בבית...



אחר-כך פגשנו את מרגו, ג'ון וג'ולי, ואת הענקת למרגו ליטופים רבים:






טיילנו ביחד בגן החיות וראינו מצוין את הדוב והנמר שקיבלו הרבה אוכל באותו יום:




 

שבנו הביתה עייפים אך מרוצים.

כעבור כמה הימים,  בערב החג עצמו הוזמנו למצעד האלווין שכונתי, טיילנו לנו לאור הירח המלא עם השכנים המקסימים שלנו, ג'קי וג'ון וילדיהם דייויס ואוריון, ואת אפילו ביצעת  את מסורת ה-"טריק אור טרי". אבל, שוב, לא התחשק לך ללבוש את הג'ירפה:)
את הערב סיימנו עם ג'ולי שבאה לאכול איתנו ארוחת חומוס ופיתות תוצרת בית שיצאו מצוין! (זה היה ניסיון ה]יתות הראשון והוא היה מאוד מוצלח) ואפילו זכינו בביקור מכמה בני נוער משעשעים שבאו לצוד ממתקים (לנו היו רק עוגיות שיבולת שועל קצת מבעסות בעיניהן, מזל שג'ולי הביאה לנו כמה ממתקים "אמיתיים")

את הג'ירפה לבשת מאז כמה וכמה פעמים להנאתך, ואתמול אפילו הלכת בתחפושת למגרש המשחקים שליד ביתנו אחה"צ והיית אטרקציה אמיתית!

אז הנה הג'ירפה מאחור וגם לינק לסרט:
http://picasaweb.google.com/Pgazit/AniGiraf#5417205530245351954