יום ראשון, 4 באפריל 2010

חוויות סתיו פרק שלישי - טיולים "בשכונה" (זנב אחרון מהסתיו)


בחודש נובמבר, הספקנו לערוך כמה וכמה טיולים מהנים בסביבתנו הקרובה, דהיינו לא יותר מ-20 דקות נסיעה מביתנו. הגשמים הראשונים כבר ירדו וכמו בארץ התחיל הירוק...
באחת השבתות נסענו לפארק האזורי טילדן אשר נמצא מזרחית לברקלי ולצפון אוקלנד וגובל באוניברסיטה ובשכונות הצפוניות של ברקלי. (ומאז חזרנו לשם עוד פעמים רבות) התחלנו את הטיול ב:
"Little farm"
זו חווה שנבנתה בשנות החמישים למטרות חינוכיות והיא נמצאת בתוך פארק טילדן. יש בה חיות חווה - תרנגולות, אווזים, ארנבות, פרות, כבשים, עייזם וחזירים (כאן זה בקונצנזוס), היא פתוחה בחינם לקהל הרחב ואפשר להביא מהבית חסה או עלי סלרי ולהאכיל את החיות. אין סק שזה אחד המקומות האהובים עלייך ביותר,השבוע התחלת להגיד "חווה" ואת אומרת כבר הרבה שמות של חיות בעברית ובאנגלית (בדר"כ אחד אחרי השני בתרגום סימולטני ועם הקול הנלווה) ואתמול בערב אמרת פתאום אחרי ארוחת הערב "גן חיות, לא, סגור, לילה" ואחרי מעט מחשבה: "חווה, לא, סגור, לילה". כל-כך כיף איך מיום ליום את יכולה לבטא את עצמך יותר במילים ולשתף אותנו במה שעובר במחשבותייך.

מביקור לביקור את נהיית יותר נועזת בהאכלת החיות, בהתחלה ביקשת שאני אאכיל את כל החיות ואת רק הסתכלת, אחר-כך האכלת את העיזים והכבשים והאווזים, אך הפרות נראות לך מאיימות מדי ועכשיו את כבר מאכילה את כולם בהתלהבות רבה. אז הנה כמה תמונות שלך עם חיות החווה:

 

  

  

 


אחרי הביקור בחווה באותו יום בנובמבר המשכנו לאטרקציה נוספת בטילדן פארק:
 "the steam train"
רכבת קיטור מנייטורית סטייל מחפשי הזהב מהמאה ה-19, שנוסעת דרך נופי מפרץ סן-פרנסיסקו המרהיבים ויערות הסאקויה. לפי התמונות אפשר לראות כמה נהנית:








ועוד אחד לסיום - טיול לבריונס פארק:

עוד טיול סתיו קטן ונחמד בו חצינו את המנהרה שליד ביתנו אל מעבר לגבעות ולמפרץ (נשמע ארוך אבל לוקח 10 דקות) אל אקלים שונה מאוד, יותר קר בחורף וחם מאוד בקיץ ובו יערות אלונים, פרות באחו וגבעות ירוקות (מזכיר למשהו איזה מקום בישראל?) אכן, הרגשנו בבית. היה מקסים ואת נהנית לראשונה בחייך להסתכל במשקפת. זכינו לראשונה גם לחזות בשפע הפטריות המדהים שיש כאן בחורף ולהצטער שאנחנו לא יודעים לזהות כאן כלום, אז לפחות צילמנו אותן:) ונהנו מהאוריה הקסומה שהן הישרו עלינו.
דרך אגב, על הבינדי שבתמונות עוד לא סיפרתי, לפני כ-4 חודשים, את מצאת בארון שלנו את קופסת הבינדים (מדבקה של נשים הודיות שמסמלת את העין השלישית) שהבאתי מהודו לישראל ומשם לכאן במחשבה על פורים עתידיים, ומאז ביקשת אחד כל יום, היו שלל צבעים וצורות שהלכו ואזלו עד שנשארו רק עיגולים אדומים שגם בהם התמדת עד שלאחרונה (לפני שבועיים בערך) נמאס לך. כמובן שבברקלי ממש לא התפלאו:) זה בדיוק המקום להסתובב בו עם בינדי באופן יומיומי.










יום ראשון, 7 בפברואר 2010

את בת שנתיים



את בת שנתיים!!!
אני אוהבת אותך כל-כך כל-כך כל-כך, יותר ממה שתיארתי או חלמתי אי פעם. את מדהימה אותי יותר מיום ליום , להיות אמא שלך זו פשוט המתנה הכי גדולה שקיבלתי.
הימים איתך מלאים שימחה, כל פרט קטן בעולם כמו עלה שנשר על המדרכה, סנאי שמטפס על עץ, מכונית שעוברת ברחוב או סתם איש שאנחנו לא מכירות שעבר לידינו הוא האירוע המסעיר ביותר בעולם. כל-כך כיף לגרום לך לצחוק, יש לך את הצחוק הכי ממכר בעולם.
המחוות שלך מקסימות אותי כל יום מחדש - הפרצופים שאת עושה לראי ולהשתקפותך בחלון בעת ארוחת הערב, תנועות הריקוד שלך, שפת הסימנים המיוחדת שהמצאת לגמרי בעצמך, הריצה המתוקה שלך, ההליכה הבוטחת ולפעמים גם מענטזת והשליטה הנהדרת שלך בגופך כשאת מטפסת ומגיעה לכל מקום אפשרי (כיסא האוכל שלך, הספות הכורסאות, מתקנים בפארק ועוד ועוד).
כל-כך כיף לעשות איתך יוגה ולראות את התנועות המדהימות והטבעיות של גופך, לשחק איתך בהליכת הקופים שלנו, להפוך אותך כשאת מתפוצצת מצחוק ולהתבונן איך את נהנית להשתולל עם אבא שלך.
החיבוקים והנשיקות שלך הם הכי נהדרים בעולם ובזמן האחרון את מעניקה אותם בכזו נדיבות לאבא, לי, לבובות, לסבא שלך שבא לך במתנה ליום ההולדת, לחברים בגילך, לחברים ומשפחה דרך הסקייפ...
ההתלהבות שלך ממוסיקה הריקוד והשירה מקסימים אותי כל יום מחדש, וכשאת שרה פתאום קטעים משירים, מילים ומנגינה אני פשוט נמסה והריקודים עם העינטוזים המתוקים, ההסתבבויות והדיולגים ורקיעות הרגליים. כל-כך יפה לראות אותך רוקדת ככה סתם בבית, עם או בלי מוסיקה ובשיעורי המוסיקה כמובן (עם המורה בת')
אני אוהבת לראות אותך ישנה, מכורבלת בשמיכה האהובה שלך, ראש על הכרית שאת כל-כך קשורה אליה, וכל-כך מתוק לראות איך כל פעם שמציצים לחדר את נמצאת בנקודה אחרת במיטה וכמובן בתנוחה שונה לחלוטין.
הריכוז שלך מדהים אותי, אני נפעמת כל פעם מחדש כשאת מבלה יותר מחצי שעה רצוף בציור בצבעי ידיים, השחלת חרוזים, משחקי דמיון במטבח שלך, עשיית עוגות חול/חצץ/מים, האזנה לספר.
התכנונים שלך על מה מתחשק לך ללבוש, האביזרים שאת מתאימה לעצמך (נעליים, בינדי למצח, תיק וכו וכו) לא מפסיקים להדהים אותי, את בוחרת לך בגדים כל יום בנחישות מדהימה ולא מתלבטת יותר משניה.כבר יש לך טעם משלך ורצונות כל-כך כל-כך ברורים.
האהבה האדירה שלך לאוכל היא פשוט כיף צרוף, זה אושר לראות אותך מנסה כל אוכל חדש שאת פוגשת כמעט, את שואלת "מה זה?" וכשאת מקבלת תשובה מיד מכניסה לפה כדי לטעום. לראות את ההתרגשות שלך כשהולכים לאכול במסעדה וה"וואו" שאת אומרת כשמגיע האוכל. והכי הכי כיף - לבשל לך ולראות אחר-כך איך את אוכלת בהנאה וכמובן כמובן לבשל ולאפות איתך ביחד!

המשפטים הנהדרים שלך שמתשתכללים מיום ליום, למשל אתמול בהשראת קיראה בספר "דירה להשכיר": "עלמה גרה בבית, עלמה, אבא, אמא, סבא" וכאן עצרת ואמרת "ג'ון?" שהוא הקבלן שמשפץ אצלנו את הקיר החיצוני של הבית. המילים החדשות שממלאות עכשיו כל יום, למשל המתכון שנתת לי לבצק של החלה שאפינו יחד ביום שישי: "בצק - מלח, קמח, דבש, ביצה, מים".

העיניין שאת מגלה לחברים בגילך, כשמשהו שחיכית לו לא מגיע לקבוצה את שואלת עליו, ואחרי שחוזרים הביתה באותו יום את מתעניינת "ארי איפה?" "לוקה איפה?" ובזמן האחרון את גם אומרת: "בבית, לא פה"

הקשר שלך לבעלי חיים והאהבה שלך אליהם מאוד מרגשים, את כמובן מדברת המון על פפיה ומבקשת לראות אותה כליום בסקייפ אצל סבתא עירית - "פפיה, סבתא, הלו" וכמה פעמים ביום את מביאה את הטלפון שלך, לוחצת על הכפתור של הצלצול ומבקשת שאני אדבר עם פפיה "אמא פפיה הלו" ומקשיבה "לשיחה". שיחות דומות את מנהלת עם כרמי ואשפי החתול ונטלי הכלבה לה את רוקאת "הב, כלבה". את עדיין מדברת עליהם הרבה מאז הביקור בקולורדו.
גם את החתולה הג'ינג'ית של אחד השכנים שבאה לבקר אתנו הרבה את מאוד אוהבת, מתלטפת ומתחבקת איתה ומביאה לה מהצעצועים שלך לשחק ותמיד שולת אח"כ "מיאו, איפה?".
וכמובן שכל ביקור בגן החיות או בחווה הקטנה שבפארק טילדן בה את מאכילה את העיזים והפרות הוא חוויה שמדובר בה לפחות שבוע לאחר מכן.


הרבה פעמים לפני שאנחנו נרדמים אבא שלך ואני תוהים איך יצאה לנו ילדה כזאת כזאת מדהימה וכל אחד מאיתנו לחוד מודה כי את מעל ומעבר לכל מה שיכולנו לצפות  , אבל תזכרי תמיד, רק תמשיכי להיות נהדרת כמו שאת, את לא צריכה לעמוד בשום ציפיות. אנחנו אוהבים אותך כמו שאת, כי את שלנו, ורוצים שתהיי מאושרת ותמצאי את הדרך שלך בעולם.

בכל יום שעובר אני תמהה - את רק נהיית יותר ויותר מקסימה, מלאת מחות כובשות לב, סקרנית , בעלת תובנות מעולם הרגש והמחשבה. ואז אני מזכירה לעצמי כי רק אתמול רציתי להקפיא אותך כמו שאת כי היית כל-כך נהדרת, איזו אשליה, הנה קמנו בוקר חדש ואת ממשיכה להשתנות, לצמוח ולגדול והופכת לנהדרת עוד יותר אפילו.

אז לנו נשאר רק להיות שם איתך, ללוות אותך בצמיחה הנהדרת, להוות לך עוגן ובסיס שתוכלי לצאת ממנו למחקרייך על העולם שבחוץ ושבפנים.

תמשיכי, לגדול, לצמוח ולפרוח אוצר שלי, אהובה שלי, יום הולדת שמח, נשיקות ויבוקים מפה לפחות עד לירח!!!

 

  

  

  

  

 

יום שלישי, 12 בינואר 2010

המשפטים המקסימים שלך






הערב דיברתי עם אבא וסיפרתי לו כמה מהשפטים הנבחרים שאמרת היום. החלטנו שזה הפוסט הכי חשוב עכשיו, המשך תיאורי ההרפתקאות והטיולים יחכו, כי ההרפתקה של התפתחות השפה היא כרגע כל-כך סוערת ומקסימה! את בשטף של כמה מילים חדשות כל יום והתחלת לבנות משפטים של שלוש מילים שהם באמת משובבי נפש (לפעמים עושה חשק להקפיא את הרגע ולשמור על השפה הנהדרת והיחודית שלך)
אז הנה כמה דוגמאות:
אתמול נסענו הביתה בצהריים וראינו משאית גוררת רכב שהתקלקל "אה זה?" שאלת ואני אמרתי "זה רכב שלא יכול לנסוע כי יש לו בעיה והמשאית גוררת אותו למוסך" מהרגע הזה ועד שהגענו הביתה חזרת ואמרת "אוטו בעיה לא" וכמובן עשית תנועות של נסיעה עם כל הגוף.
היום כשקמת משנת הצהריים וראית את הגשם בחלון אמרת "עננים מים גשם" ומיד ביקשת שנשיר את "גשם גשם משמים" ופצחת בריקוד ובמחיאות כפיים.
כשאבא יוצא בבוקר לעבודה את אומרת: "אבא זז ביי" בגלל שאבא שלך אומר הרבה פעמים "אני זז לעבודה" זו הפכה להיות המילה המיוחדת שלך לכך שאבא הלך.
את אוהבת להחביא דברים ולהגיד: "כף איפה?" למשל כשאת מחביאה את הכף שלך באמצע האוכל.
את גם אוהבת ללוות סיפורים בהערות שלך, למשל בסיפור "האריה שאהב תות" את אומרת : "אריה תות הממ (אוכל) אין"
וכשאת משכיבה את בובת התינוקת שלך לישון (עם שמיכה ומוצץ) את אומרת "עלמה בייבי לילה" (כן,יש גם כמה מילים חדשות באנגלית כמו בייבי למשל)"
אז לילה טוב נהדרת שלנו, מחכים כבר לשמוע איזה הפתעות את מכינה לנו למחר...

יום ראשון, 10 בינואר 2010

חוויות סתיו פרק שני - האלווין (ליל כל הקדושים)




אז לקראת סוף אוקטובר הגיע ההאלווין (ליל כל הקדושים) זה בעצם הפורים של האמריקאים, חג שמקורו, כמו רוב החגים פגני כנראה, מין לילה שבו המתים עולים מקבריהם וכולם מתחפשים וקשה להבחין בין השייכים לעולם המתים ולעולם החיים.
הגירסה האמריקאית של ימינו קשורה בעיקר לתחפושות וממתקים וגם למסורת היפה של קישוט הבתים בדלעות מגולפות ולא מגולפות.
כחודש לפני החג כבר החלו ההכנות כאן, כל החנויות מכרו דלעות, כל הבתים היו מקושטים, חלקם בתפאורות אימה שהלכו והשתכללו עם התקרב החג.
אנחנו חגגנו בשתי דרכים מאוד מהנות.
בסוף השבוע לפני החג הייתה יום הולדת שנה למרגו הבת של ג'ולי וג'ון החברים המקסימים שפגשנו כאן. הם גרים קרוב אלינו והקשר התחיל כבר ביולי, כשפגשנו במקרה את ואני את מרגו וג'ולי ב"קולבי פארק" שמאחורי בית החולים. אז עוד לא גרנו בשכונה אפילו, היום הפארק נמצא במרחק 20 דקות הליכה מאיתנו והוא אחד "הקבועים שלנו". ה"קליק" היה מיידי והחלפנו מספרי טלפון ואני מודה מאוד על הרגע הזה כי ג'ולי היא חברה מקסימה ופתוחה וכיף לנו מאוד לבלות איתם.
יום ההולדת נחגג בגן החיות לאוקלנד, שאליו אנחנו מנויים ולבושתי עוד לא יצא לי לכתוב פוסט על ביקורינו שם.  היה בו אירוע לכבוד החג שנקרא
"boo at the zoo"
הוא כלל חלוקת תחפושות, רכיבה חינם במתקנים, האכלת החיות שלכן היו מאוד פעילות באותו יום ועוד.
את בחרת לך השנה תחפושת של ג'ירפה,  מה שמאוד התאים לאירוע, אבל לא רצית ללבוש אותה באותו יום.   מכובע מכבי האש שחילקו באירוע דווקא מאוד התלהבת והלכת איתו רוב הזמן:



אחר-כך המשכת ללבוש אותו גם בבית...



אחר-כך פגשנו את מרגו, ג'ון וג'ולי, ואת הענקת למרגו ליטופים רבים:






טיילנו ביחד בגן החיות וראינו מצוין את הדוב והנמר שקיבלו הרבה אוכל באותו יום:




 

שבנו הביתה עייפים אך מרוצים.

כעבור כמה הימים,  בערב החג עצמו הוזמנו למצעד האלווין שכונתי, טיילנו לנו לאור הירח המלא עם השכנים המקסימים שלנו, ג'קי וג'ון וילדיהם דייויס ואוריון, ואת אפילו ביצעת  את מסורת ה-"טריק אור טרי". אבל, שוב, לא התחשק לך ללבוש את הג'ירפה:)
את הערב סיימנו עם ג'ולי שבאה לאכול איתנו ארוחת חומוס ופיתות תוצרת בית שיצאו מצוין! (זה היה ניסיון ה]יתות הראשון והוא היה מאוד מוצלח) ואפילו זכינו בביקור מכמה בני נוער משעשעים שבאו לצוד ממתקים (לנו היו רק עוגיות שיבולת שועל קצת מבעסות בעיניהן, מזל שג'ולי הביאה לנו כמה ממתקים "אמיתיים")

את הג'ירפה לבשת מאז כמה וכמה פעמים להנאתך, ואתמול אפילו הלכת בתחפושת למגרש המשחקים שליד ביתנו אחה"צ והיית אטרקציה אמיתית!

אז הנה הג'ירפה מאחור וגם לינק לסרט:
http://picasaweb.google.com/Pgazit/AniGiraf#5417205530245351954





יום רביעי, 16 בדצמבר 2009

חוויות סתיו פרק ראשון - פסטיבל דלעות



אז נכון, כבר הגיע החורף, אבל מה לעשות שאני לא עומדת בקצב ונשארו עוד המו חוויות מהעונה המקסימה הזאת, הסתיו שמפאת קוצר הזמן עוד לא הספקתי לספר עליהן כאן.
תמיד אהבתי מאוד את הסתיו, בארצנו הקטנה הוא לא ממש קיים, יש איזה אוירה באויר ואולי איזה יומיים של אויר אחר בין החמסינים הנוראיים לשבירתם ושניה לפני החורף, כמה עצים שמשנים גוון במתינות, מעט עלים על הרצפה ובטבעון שלנו בנוסף לחצבים האצילים גם סיתווניות וכרכומים שאני כל-כך אוהבת.
אבא שלך ואני פיתחנו מסורת בשנים האחרונות לנסוע לחו"ל באוקטובר. זה רעיון מאוד מומלץ לדעתי מכמה סיבות: 1) זה לא בעונה כמעט בשום מקום ולכן לא צפוף, פחות יקר ורגוע. 2) בחצי הכדור הצפוני זה סתיו ואפשר להנות משלכת יפהפיה וממזג אויר מעולה! 3) תלוי בשנה העברית ובאורך הטיול, אבל בדר"כ זה מביא איתו פטור לפחות מחלק מחגי תשרי בארץ שבואו נודה בזה, הם מאוד צפופים...
לפני שנולדת הספקנו להיות בעונה הזו בנפאל, אמסטרדם, פראג, תורקיה, רומניה ואיטליה כשאת כבר היית בבטן. והשנה נפלה בחיקנו הזדמנות מיוחדת, להעביר את כל עונות השנה בארץ אחרת. הסתיו כאן יפהפה, צבעי שלכת מדהימים ואוירה מאוד מיוחדת. חודש לפני לפני ההלווין (ליל כל הקדושים) שחל בסוף אוקטובר, כבר החל שיגעון הדלעות. זו העונה שלהן וצבעיהן המשתלבים נהדר עם צבעי השלכת הפכו אותן לסמל הסתיו. הסופרים מלאים בהן בצורות וגדלים שונים ומשונים וכמעט בכל בית (כולל הבית שלנו) ניצבות דלעות בכניסה. לקראת החג הילדים גילפו בהן פרצופים שנוספו לשאר שלל הקישוטים.

אז שבוע לפני ההאלווין, נסענו לפסטיבל דלעות שנערך בעיירה קטנה צפונית לסן-פרנסיסקו בשם Half moon bay , מהשם אפשר כבר להבין שהיא יושבת על חוף הים.
יצאנו לדרך אחרי ארוחת בוקר, הדרך הייתה מאוד יפה, אומנם כביש מהיר אך נוסע בלב יער אלונים עם אגמים ללצידי הדרך. כשירדנו מהכביש המהיר אל הכביש התפתל מטה לכיוון העיירה מצאנו את עצמנו עומדים בפקק. מזל שהנוף היה כל-כך יפה וכלל נופי  אוקיאנוס, מצוקים, שדות של חוות אורגניות ושל סוסים. עלמה דרשה בתוקף "מה מה" שאומר כבשים/עיזים ואנחנו ניסינו להסביר כי כנראה לא נראה היום "מה מה" אציין רק כי בהמשך תראו כי התבדנו).
 כשהתחלנו לראות מחלון המכונית שדות של דלעת, הבנו שאנחנו כבר ממש קרובים.



אחרי עוד דקה נסיעה בערך הגענו לאזור מלא בדוכני מכירת דלעת, פעילויות לילדים, רכבות, משאיות עם חבילות חציר ודמויות מחופשות, סוסי פוני ועוד. עצרנו ושאלנו האם זה הפסטיבל ונאמר לנו שאלה רק שולי הפסטיבל הגדול שמתרחש במרכז העירה שנמצא עוד בערך מייל קדימה, הסתכלנו אחת על השניה והחלטנו שזה מספיק המולה והתרגשויות בשבילנו, אז חנינו.
אז ככה נראים שולי הפסטיבל:









הדבר הראשון שתפס את עינייך היו מספר רכבות צעצוע שנסעו על פסים שהוצבו ברחבי המתחם וביקשת לעלות. קנינו כרטיס לך ולאבא והתיישבתם בשמחה:




אני נשארתי לחכות לכם ולהפתעתי הרבה הופעתם לאחר כשלוש דקות בלי הרכבת. מסתבר שהרעיון שאמא תחכה לא מצא חן בעינייך וביקשת לרדת. הרכבת עצרה במיוחד בשבילך ובשביל אבא וחזרתם אליי.
המשכנו להסתובב במתחם ומהר מאוד גילינו את פינת הליטוף הקטנה, ובה - מה רבה השמחה "מה מה" או ליתר דיוק כבשים, עיזים וגם ארנבות ותרנגולות. לשימחתך לא היה גבול ובילית כחצי שעה רצוף בליטוף עדין והנאה גדולה.














הסתובבנו גם בין דוכני הדלעות ורכשנו כמה דלעות דקורטיביות קטנות ומאוד יפות שעדיין מקשטות את הסלון שלנו ואנחנו מקווים שאלה שלא נרקבו עדיין יהפכו בקרוב לרעשן כשהזרעים יתיבשו.

חזרנו לאוטו ועוד התלבטנו אם להמשיך לאירוע המרכזי בו היו מובטחות דלעות ענק, פינות איפור, תהלוכות תחפושות ושאר בלגן, התנועה ומרגשי החניה הענקיים שראינו כשנסענו לכיוון הכריעו את הכף והחלטנו להמשיך לכיוון הבית ולעצור בדרך לארוחת צהריים. לשם הגיוון לא נסענו חזרה באותו הכביש אלא ב-highway 1 שהיא בעצם לא כביש מהיר בכלל אלא דרך מדהימה לאורך האוקיאנוס. הקטע הזה כלל נסיעה על מצויקם מדהימים לוטי ערפל מעל לים שיורדים אל חופים מדהימים של גולשים, עם שבילי אופניים שהיו מלאים ברוכבים בשל מזג האויר הנהדר ועיירות קטנות על חוף האוקיאנוס. בחרנו לעצור באחת (נדמה לי שזו הייתה montara), מהן בשל שלט לביסטרו על המים. נכנסנו לעיירה ציורית ומדהימה עם "צימרים" קטנים וחלקות חקלאיות ובקציה מצוק מעל האוקיאנוס שהיה כולו מכוסה בערפל. ישבנו בפנים עם נוף משקיף לים, שתינו בירה ואכלנו שרימפס ו-fish and chips טעימים מאוד. אחר-כך ירדנו לקומה התחתונה בה ישבו אנשים עם שמיכות ובירות והביטו על גלי האוקיאנוס ממרפסת ענקית.
חזרנו הביתה, עוד נסיעה יפה של 45 דקות, ואת נרדמת מהר מאוד במיטתך, מלאת חוויות.

יום חמישי, 10 בדצמבר 2009

תמונות גינה עדכניות



:קצת תמונות עדכניות של סתיו מהגינה הקטנה שלנו